יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

מעורר קנאה...

בחנוכה התארחנו בין היתר ,אצל אחי וגיסתי.
באחת השיחות אחי סיפר על כמה מחבריו מהילדות, אשר מאוד מצליחים בעבודתם.
ועוד הוסיף כי מדהים לראות שדווקא אותם חברים למדו בכיתה של התלמידים "החלשים"
ולא בכיתה של המחוננים.
ודווקא אותם תלמידים מצטיינים - הם אומנם עובדים , אך כפי הידוע לו- לא במקצוע מיוחד ולא התקדמו באופן מיוחד מבחינה מקצועית.
השבוע שוחחתי על כך עם בעלי, שהוא בעיני אחת הדמויות הדגולות בהוראה:
אדם בעל חזון, אוהב את מקצוע ההוראה ואת תלמידיו עוד יותר.
לרוב, מקצוע ההוראה שוחק את המורים
אך אצלו- המצב הפוך, משנה לשנה נראה כי כוחותיו עולים ועולים.
ואני מרגישה כי אשרי תלמידיו שזוכים למורה שכזה.
כששוחחתי עם בעלי על כך, שאלתי אותו למה לפי דעתו מצב כזה קורה.
ושנינו הגענו למסקנה, שבין היתר- מערכת החינוך לא תמיד מאפשרת לכלל התלמידים ללמוד בדרך המתאימה להם
ובמקצוע שבו הם חזקים.

ברצוני לשייך סיפור זה להמשך דבריי -

פרופ' עמי וולנסקי בשיעוריו במכללה.
הזכיר מספר פעמים את מערכת החינוך המצוינת של פינלנד.
השבוע, אחת מהסטודנטיות, כתבה בפייסבוק של הקבוצה.
כי ערוץ  10 פרסם כתבה על מערכת החינוך בפינלנד.
קודם כל אני ממליצה מאוד לצפות בכתבה.
הכתבה פשוט מרתקת!

מערכת החינוך בישראל כל כך שונה מהמערכת החינוכית בפינלנד כמרחק מזרח ממערב.
החל ביחס לתלמיד וכלה בחומר הלימודי ובצורת הלימוד בישראל.
בפינלנד, השכילו להבין
כי גם לתלמידים צרכים משלהם.
ועל מנת להקנות ידע אין צורך בשפיכת ידע לתלמיד ואח"כ לבדוק לו את רמת הזכרון שלו .
אלא, ההיפך הוא הנכון.
נלמד את התלמיד מיומנויות וכלים שיאפשרו לו לגדול כבוגר משכיל, אשר יוכל להשתמש במיומנויות אלו כשיגדל.
ואז הלימוד יהיה יותר אפקטיבי.
הלימוד מתבצע בקבוצות קטנות, הלימוד הוא חוויתי, התלמיד מתנסה ובודק בצורה חוויתית את החומר .
המורה הוא כמנחה- עוזר.
יש אמון מלא בתלמיד.
והמדהים הוא- שהתלמידים שם לומדים כמעט כמחצית מהשעות של התלמידים בישראל
ויחד עם זאת- פינלנד מדורגת במקום הראשון במבחני פיזה.
ככה שזה רק מוכיח - כי הדרך היא החשובה ולא הכמות אלא האיכות.
צפיתי בכתבה מספר פעמים,והמתלאתי קנאה.
כמה היתי שמחה ללמד בביס שכזה
כמה היתי שמחה שילדיי ילמדו בבית ספר כזה.

באותו היום, נשלחה עוד הודעה בפיסבוק של הקבוצה -
אשר הפנתה אותנו לכתבה מרתקת לא פחות, אשר התפרסמה בעיתון הארץ.
הכתבה עוסקת בפער בין הנלמד בבתי הספר בישראל לבין מה שבאמת מעסיק ילדים שעות אחה"צ . גם כתבה זו מעניינת מאוד ושווה קריאה.

ואת המסקנות וההקשרים בין הנושאים שכתבתי אתן לכם לעשות.....
אבל המסקנה לגמרי לא בכיוון לרדת מהארץ.....

יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

מה קדם למה? הביצה או התרנגולת?

אומנם בבלוג עלי לכתוב גם על דברים אשר אני לומדת במכללה.
אך כל הזמן יש בי רצון דווקא לעשות את החיבור בין מה שאני שומעת מצד אחד במכללה ומנגד מה שאני חווה ורואה סביבי.
ואין ספק שיש לי נטיה יותר לכתוב על הדברים שנעשים בשטח.
על מה דברים אמורים?

חנוכה, חג משפחתי ומשמח.
כל המשפחה ביחד כל היום.
זה הזמן לשחק, לנסוע לסבים ולסבתות, מסיבות חנוכה, הדלקת נרות משותפת
וגם...לעשות דברים חוייתיים שמזמן לא עשינו.
בעלי ואני החלטנו לקחת את ילדינו להצגה איכותית ומקסימה.
שמענו המלצות על ההצגה.
תוכן ההצגה התאים לרוח החינוכית אותה אנו שואפים ומנסים לחנך את ילדינו.
הגענו להצגה אני והילדודס.
הם מאוד התרגשו לקראת ההצגה.
ישבנו באולם וצפינו בהצגה המקסימה.
אך אינני מצליחה להתרכז אני כל הזמן בודקת באייפון את ההודעות הנכנסות/ אימלים
תוך כדי מחייכת לילדים ובחצי אוזן שומעת את ההצגה.
אני מחליטה ביני לבין עצמי שבשעה וחצי אני מתנתקת מהאייפון וכל כולי לחוות עם  הילדים את ההצגה.
זמן איכות, לא?
ואז אני קולטת שגם בני, בן ה-9. כל הזמן בתזוזה (ולא- אין לו בעיות קשב וריכוז)
הוא מתופף על המושב תוך כדי הקפצת קלפי הסופרגול, מתנועע באי נוחות.
וביתי בת ה-12 גם היא, עסוקה תוך כדי ההצגה בלצלם במצלמתה החדשה.
הסתכלתי בביתי בת ה-6 שישבה אתנו גם בהצגה
ורק היא ישבה וצפתה בהצגה כמהופנטת.
שמחתי- שלפחות לה יש הרוגע לצפות ולהתרכז בדבר אחד עד הסף.
הבנתי, מה שמזמן לא רציתי לראות ולהבין.
המציאות של היום-
מזמנת שלל אטרקציות שיכולים להעשות בבת אחת.
הרי מי מאתנו לא מכיר סיטואציה בה אנו מדברים עם מישהו ותוך כדי הנייד שלו מצלצל והוא עונה
או תוך כדי אנו מקבלים מסרון ומציצים בו תוך כדי שיחה.
איננו רגילים כבר לעשות פעולה אחת עד סופה.
ולצערי זה נטמע גם בי וגם בילדיי (בחלקם).
אך כמי שמאמינה כי אין שחור/ לבן
ושתמיד יש דרך תקנה.

אנסה לקבל על עצמי להיות זמינה קודם כל למשפחתי
לדעת להקשיב עד תום בלי להתעסק עם עוד דבר במקביל.

אשתדל לשמוע לא רק את הנאמר אלא גם מה שהנפש רוצה להגיד.

אשתדל להעזר בטכנולוגיה המתקדמת- שהיא תהיה עזר עבורי ולא אני אשרת אותה.

הלואי - אמן כן יהיה רצון.......

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מחוללי פלאים....


חזרה למבחן- איזה כיף!!!

תלמיד ממוצע בבית הספר, כאשר הוא יקרא את הכותרת למעלה. לא יבין במה מדובר. כיצד לימוד למבחן יכול להיות כיף?

רב המורים המכינים את תלמידיהם למבחן הקרוב משתמשים בשיטות הבאות:

א) נותנים את הנושאים עליהם יתקיים המבחן.

ב) המשקיעים יותר מקריאים את מספרי העמודים בספר שיש לקרא כדי שהתלמידים יהיו ממוקדים.

ג) המשקיעים עוד יותר מכינים בנק של שאלות חזרה שממקדים את התלמידים ומכינים אותם למבחן.

דברים אלו כמובן עוזרים, אך ברור ששום תלמיד לא נהנה מתהליך זה, ולומד כך כי כך יוכל יותר להגיע מוכן למבחן.

כיום בעזרת הכלים הדיגיטאליים וזמינות החומר ניתן להכין ערכות חזרה למבחן שיהיו נעימות יותר לעבודה וישתפו את התלמיד הן בהכנת החומר והן בזכירתו.

אני מתכוונת לכל מחוללי החומרים: "מחולל תשבצים", מחולל ריבועי קסם ועוד.

ניתן דוגמא: ניתן להכין בנק שאלות ותשובות כאשר הדרך לענות עליהם היא בעזרת פתירת התשבץ. היתרון בשיטה זו שהלימוד נוא יותר בצורה חוויתית.

יתרון נוסף הו שלא חובה על המורה להכין את התשבץ, אלא כל תלמיד יכול להכין תשבץ כזה עם מאגר שאלות ותשובות על החומר, וכל תלמיד יכול לפתור את התשבץ של חברו..

דוגמא למחולל תשבצים:


אתר נוסף שמסכם חומרים הוא אתר "מהלב". באתר זה יש פלטפורמות מוכנות של משחקי טלוויזיה, כגון: מי רוצה להיות מליונר, אל תפיל את המיליון, ציפורים כועסות ועוד.. וכן משחקי כדורסל וכדורגל

בפלטפורמה זו נשאר למורה רק להכניס את החומר והתשובות והתלמידים משחקים במשחקים הם רגילים לפגוש אותם בשעות הפנאי שלהם במחשב ובטלוויזיה. רק כשכאן החומרים הם חומרי הלימוד.

קישור לאתר: http://www.mehalev.net/

אז כפי שכתבתי: ללמוד למבחן- איזה כיף!!
תודה לפרופ' מיקי רונן שבשיעוריה נחשפתי למחוללים....

יום שני, 19 בדצמבר 2011

ישן מפני חדש תוציאו .....

אני זוכרת בשיעורי תנ"ך שהמורים היו באים לכיתה-
הם היו תולים מפה של המזרח התיכון על הלוח ( לרוב של היום, או מפה פיסית )
ומנסים להסביר לנו את נדודי אברהם, או את מסעם של בני ישראל במדבר.
זכורים לי 2 אנקדוטות אחת כתלמידה ואחת כמורה בנושא זה:
כשהייתי תלמידה המורה הסבירה לנו על המפה:
"זה מצרים, זה יהודה, זה עמוןוזה מואב".
ופתאום ילדה אחת הצביעה ושאלה: "איפה בבל?", והבעיה שהמפה
הייתה קטנה מדי ולא הכילה את בבל- אז המורה לקחה סרגל והצביעה איפה שהוא
על "השטקר" של החשמל בכיתה שהיה חצי מטר מחוץ למפה,
ואמרה: "זה בערךכאן".
ואני לא הבנתי למה בבל צריכה להיות בתוך "שטקר" של החשמל...
לפני כמה שנים, כשלימדתי כיתה ג ספר שמות, ותליתי מפה על הלוח, הראיתי
לתלמידים מפה. הסברתי על הלוח את כל המקומות, ואז ראיתי שאחד התלמידים
מאוד מהורהר ונראה טרוד.
פניתי אליו ושאלתי אותו מה מטריד אותו, והוא ענה: "אם תלית
את המפה על הקיר, והכחול בצד זה הים... אז איך זה שהוא לא נשפך על
הרצפה?....

מקצוע ההוראה מפגיש אותנו עם עולמו הקסום של הילד.
בעלי חזר שבוע שעבר מהשתלמות רכזי תקשוב בשלומי בנושא יהדות,
וסיפר לי כי התקשוב "הרים את הכפפה" בנושא זה והנגיש את המפה באחד הנושאים שהמפה כל כך
חשובה בו- התנ"ך.
חברת מט"ח בשילוב עם google earth החליטו לשלב בין התנ"ך לבין ניווט ב
google earth.
מורידים את התוכנה של   google earth למחשב ואת הסרגל של תנ"ך ו2 התוכנות מתאחדות.
התלמידים והמורה יוצאים לסיור ברחבי העולם, וכל מקום בתנ"ך ניתן להקליד
ולעוף אליו, לראות היכן הוא קיים, וחברת מט"ח הוסיפה תגיות להרחבה על כל
מקום.
לכן אם צריך היום ללמד עם מפה, שום ארץ לא ב"שטקר" של החשמל, שום ים לא
נוזל- הכל בלחיצת כפתור.
מה החסרון? אולי הפעם בשיעורי תנ"ך לא נשמע את הפנינים המתוקים (והמצחיקים) מהתלמידים לכל הקשור למפות.
אני בטוחה שנשמע זאתבסיטואציה אחרת....

לתוכנת google earth  ולשכבות של מט"ח:
http://www3.cet.ac.il/SubFieldsPage.aspx?ID=7.4

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

המדיום הוא המסר?!?

אני מרגישה צורך לכתוב.
להעלות את אשר התרחשו הארועים מאתמול.
אני רואה קשר בין הדברים- יהיו כאלו שלא...
אדם באמונתו יחיה...
הבלוג הפעם מתאר מקרים וסיטואציות בהם נתקלתי ביממה האחרונה
ניכר כי אין קשר בין הארועים
אך היום בערב הבנתי את הקשר
ואותו ארחיב בהמשך.....

אז נתחיל מאתמול
בשבת האחרונה התארחנו אצל משפחה נחמדה לארוחת שבת.
כאשר אנו צועדים חזרה הביתה מארוחת השבת
אנו פוגשים בדרך זוג מהישוב
שבעבר חינכתי את ביתם המקסימה כאשר היתה היא בכיתה ג'.
ילדה מיוחדת במינה!
אנו מברכים האחד את השני בברכת "שבת שלום"
ואני דורשת לשלומה של התלמידה - שבגרה מאז, והשנה היא כבר בכיתה י'.
האמא, נאנחת בקול וגונחת ושוב נאנחת ואני מרגישה כי נגעתי בנקודה רגישה.
האמא לבסוף אומרת -
 "אני מקווה ומייחלת שהגיל ההתבגרות הזה יעבור ומהר...
כל היום היא בפייסבוק, אינטרנט, ובין לבין נוסעת לקניות אינסופיות, אנחנו מרגישים
חיוניים רק בזכות הארנק. תאמיני לי, תכיני את עצמך לגיל ההתבגרות"
"ילדייך עוד קטנים בשנים" מוסיפה אותה האם "כשיגדלו תביני על מה אני מדברת..
ואם את חלילה חושבת שזה נגמר כשהם מתחתנים- אז טעות בידך!
אז מצטרפים גם הבן זוג והנכדים"....
אני חיבת להבהיר שמהכרותי הקודמת עם האמא
אני יודעת כי היא אמא מאוד חמה, מאוד קשובה
מאוד אוהבת ותומכת.
הצטערתי לשמוע כי היא כ"כ מוצפת רגשית מההתבגרות של ביתה
עד כדי כך שמברכת "שבת שלום" ומשאלה תמימה
- האמא החליטה לפצוח בנאום עצוב המתאר את גיל ההתבגרות של ביתה..
עד כאן סיפור ראשון.

סיפור שני -
כבר זמן מה שני ילדיי הגדולים (הודיה בת 12 ושילה בן 9)
 חסכו כסף ע"מ לרכוש לעצמם דבר מה.
מכיון שהם שמעו שיש לי היום קניות בקניון
הם ביקשו כי ארכוש עבורם בכספם את מה שביקשו.
כל אחד מהם ביקש משהו אחר, קיבלתי תקציב מהשניים ורשימת פונקציות
שהם מבקשים שאברר  בזמן הרכישה.
שילה חיפש משחק מחשב
פניתי לאחת החנויות וביקשתי לדעת מה יש להם להציע.
המוכר מיד הפנה אותי למדפים מלא משחקי מחשב
והתחיל פוצח בשכנועים על המחירים וההנחות הניתנות.
כשניסיתי לברר מה תוכן המשחק ומה הנושא
הסביר לי המוכר כדרך אגב,
על אחד המשחקים כי -
"זה משחק מאוד רגוע, כמעט ללא אלימות.
מטרת המשחק להרוג את הרופא".
"מה?" שאלתי. "הרי אמרת ללא אלימות?!?".
"נכון" ענה המוכר. "וכי מה ציפית? שלא תהיה עלילה? ברור שצריך להרוג משהו, אחרת הילד ישתעמם".
"רגע!" הקשיתי "אם לזה אתה קורה משחק כמעט ללא אלימות, אינני רוצה לחשוב מהו משחק אלים בעיניך".
"תראי, ישנם משחקים גם עם דקירות וגם עם רובים, אך אמרת שאת רוצה משחק נעים"....
טוב,לא אלאה אתכם בפרטים אך אני בטוחה שכמו שאני היתי המומה מרמת המשחקים ותוכנם
המוכר היה לא פחות המום מכך שלא רכשתי את המשחק ובעיקר לא הבין על מה המהומה.
לבסוף הוא סיכם ואמר: "תראי, אני בטוח שהבן שלך משחק וחשוף למשחקים כאלו.
הרי זה מה שהילדים משחקים היום והם רגילים לכך..האינטרנט מלא במשחקים כאלו. ואם את חושבת שלא- את תמימה!".
את שאר המשפט לא יכלתי לשמוע, רק מלמלתי מילות תודה ומיהרתי לצאת מהחנות
כאשר אני המומה ודואבת למה שהילדים חשופים היום.

פניתי לחנות צילום בה ביקשתי לרכוש לביתי מצלמה.
בחנתי ובררתי על מספר מצלמות
לבסוף המוכר הציע לי 2 מצלמות בהפרש של 50 ש"ח האחת מהשניה.
"תראי", אמר המוכר הנחמד "המצלמה הזו, מאוד טובה אך החסרון בה היא שצריך להטעין אותה במשך 3 שעות
לפני השימוש".
"מצוין," עניתי, "ברשותך נראה לי שפספסתי משהו, אמרת חסרון? למה חסרון? "
"כי זה הרבה זמן, ואם ילד רוצה לצלם מיד הוא צריך להמתין"
"ואז...?" ניסיתי להבין .
"תראי" אמר המוכר " הילדים היום לא אוהבים להמתין, הם אוהבים ישר לצלם.
ולכן יש את המצלמה השניה שמגיעה עם בטריות שנטענות בחצי מהזמן".
באמת שלא הבנתי למה ילד לא יכול לחכות חלילה 3 שעות תמימות!!!!!!!!!
"תראי, הם גדלים במציאות שהכל און-ליין. אין להם סבלנות להמתין ולחכות" ניסה המוכר להסביר.
היתי בטוחה כי המוכר צוחק. אך משלא ראיתי חיוך אחד הבנתי כי הוא מדבר בשיא הרצינות.
הרגשתי כי הראש כואב
התחושה היתה כמו בת כפר שיצאה לעיר.
מה זה הדברים האלו? כיצד יתכן שאנחנו במו ידינו
הורסים לילדינו הרכים את כל החינוך??????
במקום ללמדם על תהליך ועל עמל
אנו מלמדים אותם על חוסר סבלנות, מיידיות, ואלימות.
במקום שאנחנו כהורים וכמחנכים נוביל את הדרך
נראה כי אנחנו מובלים ע"י ילדינו.
גדלנו "דור אינסטנט"-דור שהתרגל כי הכל צריך להיות מיידי , עכשוי.
הרי זה לא מה שאנו מרגילים אותם בגלישתם באינטרנט?
הרי מהירות 2.5 כבר יותר מדי איטית.
רחמנא לצלן, הילד נאלץ לחכות ולהמתין יותר מדקה
אז אנחנו ההורים - ישר מעלים את מהירות הגלישה
כדי שהילד חלילה לא יחכה ולו לשניה.
ואם עד עכשיו באינטרנט הוא צפה במשחק כדורסל
פתאום זה כבר לא מעניין ולא מיוחד
כי אפשר לשחק במשחק עם הריגה ורציחה
זה יותר מותח מעניין ומיוחד.
ולא לדבר על כך שכאשר חבר פונה לאותו ילד
ורוצה לשתפו בדבר מה.
אותו ילד חצי מקשיב (אם בכלל...)
כי הוא עסוק בשליחת מסרון תוך כדי ובדיקת אימלים ופייסבוק כאחד...
אה, ופייסבוק בכלל (כזכור נושא רגיש אצלי לאחרונה)
בפייסבוק עצמו
הילדים לומדים כי רק תגובות רדודות ומצחיקות את הקרוא ילהיב.
שלא לדבר על תמונות ושאר מטעמים....

חזרתי הביתה מאוד עצובה
הרגשתי כי אני מגדלת את ילדיי
בעולם שהשתגע.
רציתי לצעוק בקול ולומר
"רגע, עצרו הכל! עד היכן נגיע! בואו נתפקס ונחשוב
נראה מה נכון ומה בכלל לא!
עלינו  לקדש את האמצעים למטרה
אך
כנראה את העולם לא אוכל לשנות.
והלואי שבביתי , בילדיי, אהוביי-
אותם הפגעים
לא יפגעו.

והלכתי לסידור- מקום מבטחי ,ופתחתי בתפילת "עלינו לשבח"
תפילה הנאמרת בסוף התפילה.
והמילים קבלו משמעות עמוקה יותר, הבנה גדולה יותר...
ואחרי הקריאה נמלאתי שמחה
על רבותינו שאותנו מנחים מזה דורות
כיצד לנהוג ולהתכנס בתוך עצמינו
ולדבוק בדרך הישרה....
"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, ...
עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן,  וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"



יום שבת, 3 בדצמבר 2011

פייסבוק.....כל הכבוד לנוער!

טוב...
אז נושא - יש!
מבוא - יש!
ועכשיו המרדף אחרי מציאת החומרים הרלוונטיים.

ולפני שאפרט על החומרים הנפלאים שקיבלתי
אכתוב מילת  שאפו לנוער ולכל מי שמשתמש בפייסבוק  -
אחרי נסיון של שבוע להבין איך הפייסבוק פועל
הבנתי שכנראה גם אני מיושנת ולא מעודכנת.
ה"קיר" מלא מסרים, צאטים, קבוצות חברים, איתור חברים
תוך כדי קפיצת התמונות.
הרגשתי בזמן שניסיתי להבין מי נגד מי
כמו ילדה עם בעיות קשב וריכוז.
ורק על זה מגיע לנוער שאפו על כך שהם מצליחים להבין משהו בפייסבוק.
אינני מבינה על מה ההתלהבות הגדולה
אבל -
נון שוין, לא על זה נושא עבודתי
אלא על תופעת הפייסבוק בקרב בני הנוער בציונות הדתית.
אני רק מקווה שבזמן כתיבת העבודה
החומרים הביבליוגרפיים לא יהיו כבר לא רלוונטים
כי בקצב היום של הדברים,מה שהיה אתמול- כבר לא רלוונטי.

במסגרת חיפושי אחר חומר על הפייסבוק
פניתי לרב יונה גודמן בבקשת עזרה למציאת החומרים.
הרב, נענה בשמחה למשימה
ושלח לי מספר מאמרים על הפייסבוק
שנכתבו בידי רבנים..
מצ"ב קישור ששווה לראות ולהפנים....
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=7207&cat_id=4069

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

עבודה סמנריונית

טוב, אז החגיגה נגמרה. חופשת הלידה תמה ואני ללימודים חזרתי
ויחד עם החזרה ללימודים . צריך להתרגל להפעיל את הראש מחדש
בכל הנוגע לעבודת סיום לתואר השני.
אז אומנם בבלוג אני אמורה לכתוב רק דברים הקשורים ללימודים ולצד הפדגוגי הקשור לתקשוב
אבל אני כאדם מאמין- מאמינה כי הכל קשור להכל והעיקר אני מאמינה כי אין דבר הקורה בחיינו סתם.
לכל דבר יש משמעות.
אני רואה זאת גם בהחלטה על נושא כתיבת העבודה.
כפי שכתבתי בעבר, שמעתי בכנס לנשים דתיות את הרצאתו המרתקת של הרב יונה גודמן על סכנות הפייסבוק
ואז החלטתי לכתוב בעבודתי על נושא זה.
במקביל, במסגרת עבודתי במשרד החינוך.
נחשפתי למקרים של תלמידים עם בעיות רגשיות מאוד מאוד קשות אשר חלקם הגדול מוצא את עצמו מכור לפייסבוק.
אייני באה להגיד כי בעקבות הפייסבוק הם במצב רגשי כזה. אך בטח זה לא תרם למצבם....
וכך מצאתי את עצמי מתגבשת עם נושא העבודה שמאוד מסקרן ומענין אותי
המשלב בתוכו גם את ההתיחסות לזרם הדתי ממנו אני באה, גם לגיל ההתבגרות- גיל איתו אני עובדת וגם עם הסכנות בפייסבוק.
אני עכשיו בשלב אסיפת חומרים לעבודה.
אני יודעת שזה תחילתו של מסע שאני מאוד סקרנית לראות מה ייצא ממנו.....

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

מכייון שאני עדיין בחופשת לידה, וטרם חזרתי ללימודים. הפעם אעסוק גם בתחום הטכנולוגי וגם בתחום ההורות
שבשבועות האחרונים נושקים זה לזה לצערי....
במה דברים אמורים?
שילה, בני השני,בן ה-9 , ילד נבון ומקסים. תלמיד בכיתה ד'. חזר לפני כשבוע עם הודעה מרשימה:
"אבא ואמא! חסכתי הרבה כסף. החלטתי שאני רוצה לקנות מכספי אייפוד".
כמובן בעלי ואני הרמנו גבה. לא הבנו מאיפה נחתה עלינו הידיעה המרעישה.  מה גרם למתוק שהיה עסוק עד כה במשחקי כדורסל לעסוק בעניני תקשוב? מאיפה הוא יודע מה זה אייפוד?
כששאלנו את שילה לפשר העניין . התברר שבכיתתו ישנם ילדים שמגיעים עם אייפודים.
אני היתי המומה.
בציבור שלנו לא נהוג לקנות לילדים מוצרי מחשב למינהם,גם מטעמי וצניעות וגם מטעמי חינוך.
בעלי ואני החלטנו שאנחנו באופן עקרוני וחינוכי איננו מוכנים ששילה יקנה אייפוד.
משיחה עם הסובבים אותי (חברות, אחי, גיסתי) הבנתי כי אנחנו די בודדים בתפיסתנו.
מצאתי את עצמי מבררת לעצמי את הנקודה וגם לסובבי- מדוע באמת איננו מוכנים להכנס לקידמה?
ומדוע אני, שיודעת להסביר ולנאום בפני סובבי מדוע חשוב לעבוד עם מחשב ולהכניס את התקשוב למערכת החינוך,
איני מוכנה שלתוך ביתי- מבצרי המחשב האייפודי יכנס .
מדוע על אחרים אני חכמה ועל ילדיי אינני עדיין מוכנה.
והתשובה שבררתי לעצמי -
שהתפקיד העיקרי שלנו כהורים הוא בין השאר לחנך את ילדינו-
ללמדם מה נכון לעשות ומה פחות,
מהי הדרך הטובה לדבוק וממה להתרחק.
ללמדם להיות קשובים לנפשם ולא ללחצי החברה.
ללמוד להסתדר עם אחיה וחבריהם
אם במשחק ואם בדיבור.
ועוד הרשימה ארוכה...
אנחנו משקיעים המון המון מחשבה וזמן בחינוך הילדים.
ודווקא בגלל שחינוך ילדינו הוא בנפשינו איננו מוכנים שנפשם הרכה והעדינה תהיה חשופה לדברים שאינם תואמים את רוחינו וחינוכינו.
האינטרנט חשוף לתכנים ולתמונות שלא הינו רוצים שילדינו יחשפו.
ובעיקר הפחד הגדול שמא הגענו למצב בו הילד במקום למצוא זמן איכות עם חבריו
"יתמכר" למשחקי מחשב.
יגידו סובבי - אוקיי, אז תגבילי את הזמן של בנך עם האייפוד.
ואני תוהה- מדוע בכלל להעמיד את ילדיי בסיטואצות של התמודדות עם דבר שלא נצרך וחובה?
 הלוואי הלוואי
שאדע להבחין מה נכון לנו ומה פחות
ומה  הדרך הנכונה בה ארצה שידבקו בה ילדיי......

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

מה קדם למה? הביצה או התרנגולת?

בימים אלו יושבת במשרד החינוך במחוז ירושלים ועדה. אל הוועדה עולים מנהלי בית ספר בשיתוף רכז התקשוב הבית ספרי, לפרוס את התוכנית הבית ספרית בנושא התקשוב על מנת לקבל את התקציב המיוחל ולהתחיל בציוד בית הספר במקרנים ובאמצעי החשכה, ואת המורים במחשבים ניידים.
לב ליבה של התוכנית הבית ספרית המוגשת היא תוכנית הל"ה- הוראה, למידה הערכה.
בתוכנית זו כל המורים צריכים להגיש תוכנית עבודה כיצד ישלבו את המחשב שיעור אחד בשבוע במקצועות הליבה: מתמטיקה, אנגלית, עברית, מדעים ויהדות.
המורים נדרשו לשלוח את הלינק של אתר האינטרנט בו ישתמשו, ולתאר כיצד אתר זה יביא לידי ביטוי את השינוי שיערך בשיעור. איזו מיומנות של המאה ה- 21 תילמד בשיעור ועוד. את הנתונים הנ"ל אסף רכז התקשוב בעמל רב מן המורים הששים אלי קרב מחד, ומן המורים הנרגנים מאידך.
אחת הביקורות המרכזיות שעולות מן השטח הייתה- כיצד מצפים מן המורים שיכינו תוכנית וינתחו שיעור כיצד הוא יתרום ועל איזה קריטריונים הוא עונה, כל עוד הכל וירטואלי. ציוד לא התקבל, תשתית לא קיית- אך בכל מקרה תכינו עבודה- כאילו הכל קיים!
מאידך עונים להם המורים הששים אלי קרב- כיצד יינתן לכם ציוד יקר, ותשתית נרחבת, לפני שתוכיחו שאתם מסוגלים לתפקד עם ציוד כזה.
מה יקרה עם יציידו את בית הספר והמורים- ולא תדעו בכלל להכין שום שיעור. לא חבל על מיליוני השקלים שיישפכו?
ואכן, חזרנו לשאלה הקדומה: מה קדם למה?
האם קודם כל ציוד ואז תוכניות עבודה, או קודם כל תוכניות עבודה וירטואליות ואז ציוד?
כל צד חפור בעמדתו...
ימים יגידו!

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

התחדשות

וואו! כמה זמן עבר מאז כתבתי לאחרונה!
תחושה של תקופה ארוכה שקרו בה הרבה התחדשויות.
אז קודם כל בפן האישי- בשעה טובה נולד לנו בן!
מה שגרם לי לקחת קצת "אתנחתא" ולהזכר שקיים גם דבר שנקרא  בית ומנוחה.
לדעת להנות מהדברים האמיתיים באמת .
השמחה גדולה בהכנס הקטן למשפחתינו.
מדהים כמה אור ושמחה כל ילד חדש מוסיף למשפחה.
חוץ מהתוספת החדשה נוספה לה גם תובנה חדשה.
טוב, אולי לא תובנה חדשה.
אך היה כיף להזכר בתובנה הזו.
והיא -
לעצור לרגע. לנשום.
להנות מפלאי הבריאה.
ולמה אתם שואלים זה קשור בכלל לפורום העוסק בתקשוב?
כי גם בתקשוב אנו זקוקים לאתנחתא.
לסבלנות ולנחת להתבונן ולראות מה נכון לנו ומה לא נכון לנו כעת.
הרבה דברים חדשים וצצים סביבנו הן בחיינו והן בסביבת עבודתינו
ובעיקר בסביבת האינטרנט- והכל בקצב מסחרר
ולעיתים אנחנו שוכחים גם קצת להתבונן ולחשוב מה נכון להשתמש בו ולהחשף אליו
ומה עדיף שלא.
הנחת באתנחתא ממרוץ החיים גרם לי
להיות יותר מתבוננת ומעמיקה.
זה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים

שיהיה לנו הרבה ימים של אור והתפכחות
ובעיקר הרבה שמחה והתחדשות.
שנדע להיות מובילים ולא מובלים
שנדע להקשיב לקול הפנימי ולא לקול של הלחץ החברתי.
רק טוב!
ורד

יום שלישי, 23 באוגוסט 2011

חשיבה לינארית...חשיבה ספירלית.....ואיפה אני בתוך זה?

בילדותי, כאשר הלכנו לגני הילדים ובשלב מאוחר יותר הלכנו לבתי הספר.
הכל היה מאוד ברור: הסדר יום היה ברור: בבוקר לומדים,בצהריים נחים, אחר הצהריים משחקים משחקי חצר עם חברים, בערב אוכלים ארוחה משפחתית וכך היה כל יום ביומו.
 וגם בזמן השיעורים שנלמדו בבית הספר  הכל היה ברור ומסודר.
לשיעורים היתה פתיחה, אמצע , סוף - שכלל לצערינו גם שעורי בית והכנה לשיעור הבא.
וגם כאשר המורה לימדה חומר חדש היא קודם נתנה הקנייה במליאה, ואז התנסות לתלמידים.
שלב אחד הוביל לשלב האחר.
במילים אחרות- הורגלנו לחשיבה לינארית, ברורה. שלנו היתה נהירה ופשוטה.
היום, התלמידים לומדים חומר חדש בחשיבה ספירלית.
אם פעם הינו לומדים בחשבון את סדר פעולות החשבון- שלב אחרי שלב. היום התלמידים לומדים באופן ספירלי.
לדוגמא: תלמיד שלומד חשבון בכיתה א', יכול בתרגיל הניתן לו בשיעור להתנסות בכל פעולות החשבון , בלי שלמד זאת קודם בצורה מסודרת.
לא אשכח, שפעם הגיע תלמיד לשיעור פרטי בחשבון אצל בעלי. התלמיד התקשה בחילוק ארוך. בעלי הסביר לו את שלבי הפעולות על מנת לחלק את התרגיל- באותו אופן שאנחנו למדנו. התלמיד כל כך התרגש מהפשטות והקלות של השיטה . הוא היה בטוח כי בעלי המציא את השיטה לחילוק ארוך. בעלי חייך ואמר לאותו תלמיד כי כך היינו לומדים-שלב אחרי שלב. התלמיד נאנח ואמר כי חבל שהוא לא לומד בשיטות של פעם.
המשפט הזה של אותו תלמיד, מלווה אותי כבר הרבה זמן.
כמורה, כאמא, וכצופה מהצד הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מתבוננת וחושבת על הדור הצעיר. שחי בתקופה כל כך ספירלית ומבלבלת. הכל מטושטש, שום דבר לא ברור. לצערינו זה מתחיל גם בחוסר בהירות של תפקיד ההורים מול ילדיהם, וזה ממשיך בין היתר, בחשיפה המתמדת ומלאת הריגושים שיצרנו לדור הצעיר.
הילדים של היום התרגלו לעודף גירויים, חוסר נחת, קפיצה מנושא לנושא, מדבר לדבר. אין עשיה של דבר עד תומו . (במיוחד בעידן האסמסים, צ'טים, פייסבוק ועוד...).
הרגלנו את ילדינו למשוב מיידי . והתיחסות משמעותית (יתר על המידה) לתגובת חבריהם לכל פעולה ופעולה.
ישנו בלבול הן  בסדר היום לילדינו והן בתוכן עצמו. אם פעם בבית ספר היה שיעור מובנה עם הקניה. היום בבתי הספר ישנה דרישה כלפי צוות המורים, מלבד למידה בצורה ספירלית לשלב בשיעור גם כלים מתוקשבים , המוכרים לתלמידים.
בתחושתי הרגשתי כי אני מאוד מרחמת על התלמידים של היום, שנדרשים ללמוד באופן כזה.
אחת הסיבות שהגעתי ללימודים לתואר השני במכללה האקדמית לתחום של תקשוב ולמידה ,היה מתוך אהבה שלי לנושא התקשוב. מאוד רציתי ללמוד כיצד לשלב זאת בעבודתי, אך יחד עם זאת רציתי גם לנסות לגרום לשינוי- להחזיר עטרה ליושנה. לנסות לשלב את התקשוב באופן בו אנו למדנו פעם. השילוב בין שני הדברים היה נשמע לי מצוין.
אך כבר בשיעורה הראשון של ד"ר אתי כוכבי, אתי עשתה סקירה הסטורית מקיפה ומעניינת על נושא התקשוב.
וכאשר אתי הגיע לנושא של אופן החשיבה כיום, ישר העליתי בפניה, את מחשבותיי ועד כמה אני מרחמת על התלמידים היום.
אתי , הקשיבה עד הסוף למחשבותיי. ובתשובתה גרמה לי להבין  כי הדור של היום לא הורגל ללמוד באופן לינארי, גם אנחנו כשנולדנו לא היתה לנו חשיבה לינארית, כך הסבירה לי אתי, פשוט חונכנו  וככה הורגלנו.
אדם מטבעו, לומד לחשוב בצורה ספירילית ולכן הגישה היום היא ללמד באופן כזה.
אני חיבת לציין שאחרי השיעור המרתק, זה נתן לי המון חומר למחשבה.
והדברים התחילו לחלחל גם בי, כלומדת.
אם עד כה לא "האמנתי" ולא הבנתי את משמעות הלמידה לדוגמא בפייסבוק. בסמסטר הזה בזמן לימודיי, הוכיחו לי מוריי עד כמה הסביבה הזו יכולה להיות סביבה מפרה , שיתופית, מקדמת ובעיקר מיטבית.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך- קרתה אתמול.
אתמול התקיים במכללה יום מקוון- יום בו לא היינו נוכחים בפועל בלימודים.אך  הלימודים התקיימו בצורה מקוונת.
בקורס של אתי- נתבקשנו להעלות יחידת לימוד מתוקשבת.  נושא היחידה היה נתון לשיקלינו.
לאחר שכל זוג העלה את עבודתו, קיבלנו משימה מקוונת- להעריך את עבודת עמיתנו.
כל זוג קיבל מחוון לבדיקת עבודת שותפינו לספסל הלימודים.
אני לא יודעת מה היה יותר מרתק - לראות ולהתפעל מהעבודות התוצרים הנפלאים, המגוונים והיצירתיים שהסטודנטים העלו או אופן הלמידה והמשוב אותו הם כתבו.
כבר בבוקר, הפורום הפך למקום פעיל של למידה, גם באופן וירטואלי היה ניתן להרגיש זאת. היה שיח מברר, שיח לימודי.
במקביל- גם בסביבת הפייסבוק הועלו שאלות לדיון בעקבות העבודות, משובים מיידים, תהיות ומחשבות. תוך כדי קיבלתי מאחת הסטודנטיות אימל עם הארות בונות ומצמיחות לעבודתי, תוך רצון לקדם ולייעל את עבודתי.
היתה אוירה לימודית מדהימה ומעצימה!
החויה עבורי היתה מדהימה! פעם ראשנה הרגשתי מהי למידה שונה!
כל כך התרגשתי מאופן הלמידה, מאופן הביצוע, ומכל המהלך.
כך שנראה לי שסוף סוף אני מתחילה להבין את מה שד"ר כוכבי עליו דיברה.
על חשיבה באופן ספירלית.
והכי אני שמחה- על האפשרות שלי להתבוננות קצת שונה ממה שהיתי כל כך מורגלת.
הלוואי ואמשיך ללמוד על עצמי, לא להתקבע בדברים הרגילים, המקובלים. ללמוד להיות פתוחה גם לכיוונים אחרים.
ולקבל מתנות נפלאות שהחיים מזמנים......

יום שבת, 20 באוגוסט 2011

בלוג...

לאחרונה , אני מקבלת תגובות לפוסטים שאני כותבת, מסטודנטים לתואר שני המגיבים לפרסומי הבלוג שלי.
אני קוראת בשקיקה כל תגובה ותגובה.
המשוב מהקוראים מלמד אותי רבות.(זה גורם לי לעצור, לחשוב, לעשות רפלקציה על מה שכתבתי)
אך לצערי אינני מספיקה להגיב לכל אחת מהתגובות.
אחד מהסטודנטים ביקש לדעת איזה חויה כתיבת הבלוג גורמת לי. ועל כך אכתוב הפעם בפוסט שלי:
כשנתבקשנו לכתוב בלוג כחלק מחובות הלימודים.
נאנחתי ודאגתי שמה אשתעמם או שמא לא יהיה לי מה לכתוב בבלוגים.
הכתיבה הזו כלל לא היתה מוכרת לי
והרגשתי כי אני חוזרת לימי בית הספר היסודי לכתוב יומן אישי.
אך לשמחתי, גיליתי כי אני נהנית מהכתיבה.
מההתבוננות, מהאפשרות והמתנה לחלוק עם קוראיי את חוייותי מהלימודים,
את חוייותי הטובות יותר והטובות פחות מהלמידה המתוקשבת, מההכרות עם סביבה שחדשה לי- האינטרנט.
מהתוכניות אליהם אני נחשפת הן כסטודנטית לתקשוב והן כמורה.
ובעיקר כאשתו של מוביל תקשוב בבית הספר בגוש עציון.
הכתיבה גורמת לי להעלאה למודעות, לחשיבה, להתבוננות שעד כה לא היתי רגילה לה....
אני כולי תקוה כי אמשיך ללמוד ולהתקדם
ומקווה כי אצליח להעביר בפוסטים את הלך מחשבותיי בצורה בהירה
ואני בטוחה שאמשיך לקרוא בשמחה ובמטרה ללמוד מהקוראים שטורחים מזמנם וכותבים לי את הלך מחשבותם.
תודה!

יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

מעשה שקרה וכך היה.....

אין תחליף למפגש האנושי, פנים מול פנים.
אך גם למפגש הוירטואלי יכולות להיות הצלחות אנושיות ואפילו מרגשות ומחוללות פלאים....
השבוע, "נתקלתי" בשני ארועים כאלו.
האחד - ראש החוג שלנו, ד"ר גילה קורץ שיתפה אתנו כי ישנה סטודנטית מהחוג שלנו שבעלה נפטר מסרטן
גילה שיתפה כי היא נסעה לנחם את אותה סטודנטית  ואף שלחה לנו את האימל של אותה סטודנטית ע"מ שנוכל לנחמה דרך האימל-למי שלא יצליח לנסוע לנחם ישירות.
היה מדהים לראות על גבי האימל שד"ר גילה שלחה את ההיענות של קבוצת הסטודנטים המשתתפים בצערה של אותה סטודנטית. האהדה והתמיכה האנושית הורגשה גם על גבי הפורום...

המקרה השני שארע -
חברתי היתה בפרשת דרכים, היא עמדה בפני החלטה מקצועית לא פשוטה עבורה.
יום לפני קבלת ההחלטה , נשלח לה באימל קישור לסרטון שנושאו היה קשור לנושא שהטריד אותה.
באותו סרטון, היתה הדרכה של מאמן קאוצינג', מה לעשות במקרים של ראיון ושינוי עבודה.
הרבה אנשים שהיו מקבלים דבר כזה באימל לא היו מיחסים לו כל חשיבות.
אך לא כך חברתי היקרה, אשר יודעת למנף ולקבל מכל דבר.
ביום למחרת היא יישמה את כל הנאמר בסרט
והצליחה במשימתה בהצלחה מרובה
וקיבלה את העבודה שרצתה והיתה ראויה לה....!!!!!

מה למדתי ממקרים אלו?
שאומנם, אין כמו מפגש פנים מול פנים אך גם בדרכים אחרות ניתן לקבל מענה אנושי
היכול לקדם ולמנף.

שנתבשר רק בבשורות טובות!  

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

תוכנית התקשוב הלאומי במחוז ירושלים יוצאת לדרך

בשנת הלימודים האחרונה, התבצעה הפעימה הראשונה של "תוכנית התקשוב הלאומי להתאמת מערכת החינוך למאה ה- 21". כ- 100 בתי ספר במחוז דרום, ו- 100 בתי ספר במחוז צפון, ובנוסף מספר בתי ספר ניסויים במחוז המרכז נכנסו לתוכנית.
במסגרת הפעימה השנייה, מרחיבים את התוכנית גם למחוז ירושלים ומרכז, ומוסיפים את בתי הספר שעוד לא נכנסו במחוזות האחרים.
מחוז ירושלים נערך לקראת התוכנית, וכל המורים במחוז חויבו השנה לעשות השתלמות בית ספרית של 30 שעות במסגרת "אופק חדש" על הטמעת התקשוב בלמידה. כמו כן כל בית ספר מינה רכז תקשוב שתפקידו לעזור למורים ברכישת בכלים והמיומנות של העבודה עם המחשב, וכן להיות מוביל בית ספרי מבחינה פדגוגית, בהנחיית המורים להכנת שיעורים מתוקשבים. רכזי התקשוב מחויבים בהשתלמות של 60 שעות. רכז התקשוב בשיתוף המנהל, רכזי השכבות והמורים צריך להגיש תוכנית עבודה מסודרת בחודש ספטמבר בה הם ימפו את יכולות המורים ביישומי מחשב, ויכתבו תוכנית עבודה כיצד המורים מתכוונים לשלב את התקשוב בלפחות שיעור אחד בשבוע בכיתה.
זוהי מהפכה בסגנון ההוראה, וכמובן צריך שיתוף פעולה והרתמות המורים לתהליך.
מחוז ירושלים בנה אתר שבו מפורטים כל הפרטים של התוכנית. יש בו מצגות הסבר לתכנים המתוקשבים, וכל הטפסים הנצרכים נמצאים שם.
נתון נוסף שיש באתר זה הוא קישור ל- "פורטל תוכן דיגיטלי". משרד החינוך מיפה את כל החומרים הלימודיים הנמצאים בתוך אתרי ספקי התוכן שאושרו על ידי המשרד, כגון: גלים, אופק, בריינפופ, עת הדעת, אל-נט ועוד. והתאים אותם לתוכנית הלימודים של כיתות א-ו.
מורים המעוניינים לשלב חומרים מתוקשבים בשיעור, יכולים להעזר בפורטל זה, ומייד למצוא את ההפעלות על פי תוכנית הלימודים.
משרד החינוך בכלל ומחוז ירושלים בפרט הנגישו את החומרים למורים. עכשיו רק נותר להם לשנס מותניים, לקפוץ למים, וליישם את התוכנית בשטח. בהצלחה רבה!

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

דור המסכים

כל דור וההגדרות המאפיינות אותו....
"דור המסכים"- זה ההגדרה שנתן ד"ר ליאון תמיר לדור של היום.
נכחתי בהרצאתו של תמיר השבוע,
תמיר-  אנתרופולוג המתמחה בחקר תרבות הפנאי של בני הנוער בישראל.


להלן עיקרי משנתו של תמיר ליאון, כפי שהובאה בהרצאתו:

*    הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל בימינו הנו פער שהולך וגדל לעומת הדורות הקודמים.

*   ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימינו הנה ההתמכרות למסכים:
מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב. יתרה מכך - זמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד, עולה (בהרבה) על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו.
 לדעתו של תמיד, ההתמכרות למסכים היא יותר ממכרת מהתמכרות לסמים, וגם הגמילה מכך יותר קשה.

*   לחשיפה מוגברת למסכים יש השפעה על: שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות
    מיידיות ותרבות של "כאן ועכשיו" ללא יכולת לדחיית סיפוקים ; שטחיות, פאסיביות, חוסר
    גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS
    במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.

*   התכנים העוברים במסכים מעודדים: אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והעדר ערכים.
    למדנו שה'סלבס' שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.

*    החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער אשר מובילה לשיח אלים
     ומנוכר. כדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים.


* ילדינו הפסיקו לחיות את החיים - הם רק מדווחים על החיים. מבחינתם אם אין לויה - אין בסיס לשיתופיות.


* ילדינו אינם יודעים להיות לבד עם עצמם- להעסיק את עצמם, הם צריכים כל הזמן אטרקציות.

ליאון הביא גם נתונים שאותי לפחות הפתיעו-
-בהולנד, סם ההתמכרות של הילדים שם לפייסבוק ברמה 5!
- בני נוער דתים בהרבה יותר מחוברים לפייסבוק (גם במינון) מאשר בציבור החילוני.


אז אחרי  כל התמונה העגומה , אותה שמענו בהרצאה.
תמיר נתן גם פתרונות- איך לדעתו כהורים ואנשי חינוך עלינו לנהוג.
את הפתרונות -לא אכתוב, אלא תלכו לשמוע את הרצאתו המדהימה.

אסיים בנקודה מענינת שליאון הוסיף בהרצאתו-
על כך, שילדים שהוריהם הוציאו מהם את המחשב / טלויזיה מהחדר ,
בחודש הראשון הילדים היו בקריזה. לא הצליחו להתמודד עם הכעס מול ההורים.
אך לאחר חודש , ואני מוסיפה, שזה רק מחדד  את מה
כששאלו את הילדים האם הם מוכנים להחזיר שוב את המסך לחדר - הילדים השבו בשלילה החלטית! 


שהמחקרים מראים שהדבר החשוב ביותר לאנשים הוא – יחס אישי.

לא משנה מקום העבודה, הגיל, החתך הסוציו אקונומי, הניסיון, הבכירות – אנשים, בכל הרמות ובכל הגילאים, רוצים שיתייחסו אליהם באופן אישי ויענו על הצרכים הספציפיים שלהם

כולי תפילה שנצליח לנתב את הכלי "המסכי" בצורה מושכלת, במינון הנכון. ללא פגיעה בילדינו שכל כך רוצים אותנו לידם. גם אם הם לא תמיד מראים או מקרינים זאת.....

 

יום שני, 1 באוגוסט 2011

פייסבוק ככלי לשינוי חברתי

הכל התחיל מתוך מקרה בודד שקרה לאמא חד הורית- דפני ליף.  אשר נאלצה לחפש דירה חדשה בתל אביב והופתעה לגלות מה הם מחירי השכירות בעיר. ליץ עברה להתגורר באוהל בכיכר המדינה, כמחאה על העלאת מחירי השכירויות. ופרסמה בפייסבוק קריאה לציבור. שמי שמעוניין לבוא להצטרף אליה- מוזמן. מסתבר שהפייסבוק היווה אכן כלי מדהים למחאה.
בעקבות קריאתה של דפני, יצאו לרחובות 150,000 אנשים שמאסו במצב הדיור!
בנוסף לכך הוקמו ברחבי הארץ מאהלי מחאה , משפחות שלמות עברו להתגורר באוהלים כחלק מהמחאה.
ההיענות הגדולה בעקבות הפניה בפייסבוק הפתיעו אותי מבחינת המימדים הגדולים.
וכפי שציינתי בפוסטים הקודמים- לפייסבוק הרבה פנים. לפעמים לטוב, לפעמים לרע.
לעיתים שימושים לימודיים, חברתיים , והפעם גם לשימוש לצדק חברתי....
הלואי ובאמת מחאה זו תשפיע לא רק מול האנשים שזועקים לצדק . אלא גם מול האנשים שיושבים ומחליטים את ההחלטות על הקורה במדינתנו.

יום שלישי, 26 ביולי 2011

הרצון והצורך להיות מחובר.....


נתקלתי בסרט (מצ"ב).סרט שהועלה ליוטיוב.
סרט אמיתי שאומנם נראה מצחיק, אך יש בו גם המון מן האמת לצערי....
הצורך והמרדף להיות מתוקשבים כל הזמן.
מרוב תקשורת לפעמים אנו לוקים בתקשורת....
ושוכחים כי התקשורת האמיתית
היא התקשורת המדברת, הבינאישית.
הרגשית בין אדם אחד לרעהו.
נושא זה מתחבר מאוד לנושא שעליו בחרתי לעסוק בעבודה הסמנריונית שלי.
אני מלאת התרגשות , התעניינות ורצון לסקור ספרות
בנושא הפייסבוק
וכיצד הפייסבוק משפיע על בני הנוער בכלל
ועל הצבור הדתי בפרט..
מבטיחה לעדכן על הנתונים....

יום ראשון, 17 ביולי 2011

פייסבוק

השבוע נכחתי בכנס של "בניין שלם" - כנס המיועד לנשים  בנושא: משפחה, זוגיות וחינוך הילדים.
כנס בו משתתפים קרב ל4,000 נשים! (לאו דוקא מהציבור הדתי)
נשים הצמאות לדעת וללמוד כיצד לקדם את הזוגיות, חינוך ילדיהם והקשר עם המשפחה.
אחת ההרצאות היתה בנושא הפייסבוק.
את ההרצאה העביר הרב יונה גודמן - רב הידוע בציבור הדתי.
הרב יונה החליט לבדוק לפני כשנתיים -את סכנות האינטרנט.
מתוך מקום של בחינה ובדיקה . מתוך ידיעה שלאט לאט הציבור הדתי נחשף לכלי זה ויהיה נכון לבדוק את מקומו של האינטרנט בבית.
כחלק מהדברים שהרב יונה בדק, הוא בדק את נושא הפייסבוק.
 והעלה בכנס,  בפני 400 משתתפות, את רשמיו.
אנסה להביא אותם בקצרה:
כאשר התחילה ההרצאה, פנה הרב יונה בשאלה לקהל השומעות:
 "למי מהמשתתפות יש כאן פייסבוק?"  - כ10 נשים הרימו את ידן.
מיד לאחר מכן שאל הרב יונה -
"למי מהיושבות בקהל הילדים שלהם מחוברים לפייסבוק"? - רוב קהל הנשים הצביע.
הרב יונה אמר: אתן מבינות, כי לרובינו בקהל אין שמץ של מושג לאין ילדינו גולשים. אנחנו לא מכרים את הפייסבוק בזמן שילדינו מתכתבים ומצוטטים.
הרב יונה , התחיל בסקירה קצרה על הפן הפסכלוגי הקשור לגיל ההתבגרות:
- דור ילדינו נולד לתוך מציאות אחרת.
 - הפער הדיגיטלי הוא כעין פער דורות.
- ביהדות אנו מאמינים כי יש מסורת העוברת מאב לבנו, הכוח, התבונה והמוסר  מצויים בידי המבוגר, בידי האב המחנך,המנחיל את ידיעותיו , ערכיו וכו' לבנו, בדור הזה הילדים נמצאים בעולם ידע תקשובי הגבוה מהוריהם. כך שהילד כבר לא נזקק לאב, הוא יודע שהכל הוא יכול למצוא באינטרנט את כל התשובות לשאלותיו ואפילו גם מה שלא חיפש.
 - אנחנו, דור ההורים- מהגרים דיגטלים וילדינו- הם ילידים דיגטלים: הרב יונה המשיל זאת לעליה לארץ: כאשר עולה חדש עולה לארץ הוא מודע לכך שהוא לא מכיר את השפה וכי יהיה פער בינו לבין היושבים בארץ וזה היתרון אצל אותו עולה- הוא מודע לקושי ומטפל בו. לעומת זאת. אנחנו דור המבוגרים, איננו מבינים כי איננו מבינים את שפת ילדינו ואנו בטוחים שאנו יודעים ומבינים ומכירים את השפה.יתרה מזאת, מכיון שאנחנו בטוחים כי אנו מכירים את השפה אנו לא מאמינים וקולטים עד כמה התכנים באינטרנט יכולים להיות פרוצים.
כלומר:
- להורים אין שמץ של מושג מה ילד קורא ורואה.
-ראו במחקרים כי הרבה פעמים שילד נחשף למשהו לא טוב באינטרנט, הוא לא מספר זאת להוריו: או מפני שהוא מפחד שהם יכעסו עליו הוא שהוא מפחד שהם ישללו ממנו לגמרי את ההכנסות לאינטרנט.

אם נסקור את המאפיינים העיקריים של גילההתבגרות נראה כי:
- בגיל הזה המתבגר אוהב לקחת סיכונים.
- ישנה אפשרות של בחירת זהויות אצל המתבגר.
- רצון לעצמאות.
- רצון לקשר לבינו ובינה.
- רצון למידע לנושאים רגישים.
ואם נשים לב, נראב שאת כל המאפיינים שצוינו , הילדים שלנו עושים באינטרנט.

ועולים שאלות מאוד קשות לגבי הגלישה באינטרנט של ילדינו ולגבי תפקידנו כהורים:
- האם אנחנו באמת שותפים למסע ההתבגרות של ילדינו? או שמא ילדינו חווה זאתלבדו מול הרשת האינטרנטית?
- האם האינטרנט הוא משמש כלי או מהות?
- מה המדיניות המשפחתית שעלינו לנקוף? להאבק? להתעלם? לשקף לילד או שמא להצטרף אליו?

מה שבטוח זה שהורה שהיה יודע שילדו מסתובב ברחוב באופן קבוע, היה ישר רץלבדוק לאן ילדו הולך ולאן הוא מסתובב, עם מי הוא מסתובבב ובעיקר מה הוא עושה שם. להורים כיום יש תחושה שהנה, הבן שלי בבבית- במקום המוגן שלו, אך הם לא מעלים בדעתם שהרחוב נמצא אצליהם בבית. הכל חשוף, הכל פרוץ.
אז לפני שנמצא פתרונות. בואו נבדוק בכלל מה היתרונות ומה החסרונות של הפיסבוק:
היתרונות:
 - אפשרות ליצירית קשרים חברתיים, משפחתיים של הילד עם העולם.
- יכולת להתעדכן על הנעשה.

החסרונות:
- בזבוז זמן .
- חשיפה לתמונותוסרטונים.
- חלק מהתמונות נוראיות, מנסות להיות כמה שיותר חשופות ופתוחות ע"מ לזמן כמה שיותר אנשים לצפות בפייסבוק שלך.
- חשיפת הזהת האישית.
- שיווק עצמי- ע"מ שיקראו בפייסבוק, כל אחד מנסה לשווק את עצמו.
- אשליית חברות.
- ערטול רגשי.
וכמובן שיש סכנות: גניבת זהות של מישהו ובריונות .

אז מה בעצם אנחנו כהורים יכולים לעשות?
-אנחנו יכולים להנחות את ילדינו  להגדיר בפייסבוק אפשרות שהתוכן יהיה פתוח רק לאנשיםמסוימים ולא לכל העולם.
- לא לאשר כל בקשת חברות.
- "לא להרדם בשמירה" - לשים את המחשב בסלון, לבדוק מדי פעם היכן ילדינו גולשים.
- להגביל את זמן ילדינו באינטרנט - כע חצי שעה ביום!
- שיחה ודיבור מתמשך עם ילדינו על הסכנות בפייסבוק וכו'.

הסכנה העכשווית היא הפייסבוק. אך גם אם נדע להתמודד איתה הסכנות הבאות מתרגשות ובאות, ככל נהיה פתוחים יותר כך הסכנות גדולות יותר.
ורק אסיים כי הרב אבינר , הוציא פסק הלכה כי במחשב יש דין של דיני ייחוד....זה כשלעצמו אומר המון.....

יום שבת, 9 ביולי 2011

איך משנים הרגלים?

 שאלו פעם מורה: איך את רגילה לבחוש את הקפה שלך בבוקר? ביד ימין או ביד שמאל? והיא ענתה... בכפית!
לכל אחד יש את ההרגלים שלו, הרגלים שבנה אותם במשך שנים. ההרגל בונה לנו ביטחון, חוף מבטחים. אני רגילה לזה ולכן אותי זה לא מפחיד.
שנה הבאה מורי ומורות ישראל נדרשים- לשנות הרגלים!
"התוכנית הלאומית לתקשוב- התאמת מערכת החינוך למאה ה- 21 " יוצאת לדרך!
לאחר "פיילוט" של 100 בתי ספר בשנת תשע"א, התוכנית מתפרסת שנה הבאה לכלל בתי הספר היסודיים בארץ.
עיקרי התוכנית היא להטמיע במערכת החינוך את התקשוב והטכנולוגיה, ולרתום את ההוראה במערכת החינוך להתקדמות הטכנולוגיה והמידע. בתוכנית זו כל מורה יקבל מחשב נייד, בכל כיתת אם יותקן מקרן, וכל בית ספר יחובר לרשת אינטרנטית. בשלב הראשון כל מורה יידרש להעביר שיעור אחד מקוון בשבוע. בשיעור זה יוכל להקרין סרטון מהאינטרנט, יראה מצגת מקוונת, או ישתמש בחומרי לימוד הנמצאים באינטרנט ובספקי תוכן כגון: "גלים", "בריין פופ" ועוד.
הדבר נשמע מאוד פשוט! כל מורה מקבל את כל הציוד ( מחשב, מקרן ואינטרנט), וצריך להעביר שיעור אחד בשבוע!!!
אך כאן נכנס החשש המופיע בכותרת- איך משנים הרגלים?
למורים קשה מאוד לשנות הרגלים. מי מאיתנו לא מכיר את המורה הותיקה? על המדף בבית עומדים בשורה הקלסרים המסודרים לפי כיתות ולפי נושאים. היא יודעת בדיוק איזה דף עבודה היא מצלמת לכל שיעור, איזה סיפור היא מקריאה לפני כל חג. מערכי השיעור מסודרים אצלה, היא רגילה אליהם- הם יוצרים לה ביטחון!!!
איך משנים את ההרגלים?
משרד החינוך חשב על נקודה זו, ונערך להתמודד עם סוגיה זו:
בכל בית ספר נתמנה רכז תקשוב בהיקף של יום הדרכה ( 1/6 משרה ). תפקיד הרכז להטמיע את התקשוב בבית הספר, וללוות את המורים בעזרה פדגוגית וטכנית. בנוסף כל המורים ב"אופק חדש" מחויבים שנה הבאה בהשתלמות של 30 שעות בנושא "התקשוב". בהשתלמות זו המורים יחשפו אל התוכנית, ואל חומרי הלימוד החדשים.
עיקרי התוכנית והסברה פורסמו באתר שהקים משרד החינוך, ותפקידו ללוות את המורים ואת הרכזים הבית ספריים בהצלחת התוכנית:
האתר מלווה בהסברים, מצגות ועזרה טכנית.
לסיכום: עיקר התוכנית היא הטמעת התקשוב בתוך מערכת החינוך, שילוב מדיה וטכנולוגיה בכיתות, אך הצלחתה תלויה בגורם האנושי- הרתמות המורים לשינוי ההרגלים.
הקישור לסרטון
ישנו סרטון יפה מאוד ביוטיוב הממחיש למורים את החשיבות בשינוי ההרגלים (מצ"ב)
כל מורה צריך לקחת זאת בחשבון, לפני שמכין את המערכים לשנה הבאה.
בעתיד הקרוב נדע עם השינוי הצליח!   

יום שבת, 25 ביוני 2011

הרבה יותר מפייסבוק...

"הרבה יותר מפייסבוק" - זהו שם המאמר שנכתב בעיתון "שיעור חופשי"- עיתון המיועד לציבור המורים. (גיליון 95)
המאמר סוקר בקצרה את התייחסותו של ישראל נעים- רכז תקשוב בבתי"ס באשקלון לעמדת התלמידים והמורים לנושא התקשוב בבתיה"ס.
נעים, טוען כי התלמידים כלל לא מודעים כי המחשב יכול לשמש גם ללמידה פעילה, ועיקר פעילותם היא בהפעלת משחקים והתכתבויות בפייסבוק. הוא כרכז תקשוב, מנסה להחדיר הן למורים והן לתלמידים את השימוש במחשב ככלי למינוף הלמידה.
נעים בעבודת התזה שלו , בדק את הקשר שבין הפעלת תוכנית התקשוב בבתי הספר היסודיים לבין עמדות התלמידים והמורים לגבי הלמידה המתוקשבת. המחקר הצביע, כצפוי, על פער גדול בין תלמידים שלמדו בבתיה"ס שנכנסו לפרויקט, לעומת תלמידים בהם לא הופעל הפרויקט.עיקר הפער נסב סביב מיומנות התלמידים בחיפוש חומר במאגרי האינטרנט. והשתמשות באינטרנט ככלי למחקר עצמאי.
נתון נוסף מעניין בעבודת התזה של נעים העלה כי, הבנות נוטות להשתמש יותר מהבנים לצורך תקשורת. למשל ע"י שימוש בפורום או בדוא"ל.
נעים משער כי פער זה מעיד כי הבנות הן יותר וורבליות ותקשורתיות יותר מהבנים.וכי הן ממשיכות לשוחח האחת עם השניה  ולהעזר זו בזו גם כשהן מול מחשב..
הנתונים הראו כי מורים שפעלו בסביבה מתוקשבת , גילו מוטיבציה גבוהה יותר להוראה באמצעות תקשוב והפעלת יישומים מתוקשבים, והביעו שביעות רצון מהוראה ולמידה באמצעות תקשוב. בבתי הספר שבהם הופעלה תוכנית התקשוב , דווקא המורים הותיקים גילו מומחיות רבה יותר במערכת התקשוב.
נעים סובר שלמורים הותיקים, יש  ותק גם בהתנהלות מול המחשב והרשת, וגם ותק ברמה הפדגוגית. ולכן לדעתו הם הגיעו לרת מומחיות כה גבוהה.
הלוואי ונשכיל ללמוד מעבודת המחקר של נעים ונצליח ליישם דברים אלו בבתי הספר בו אנו מכניסים את מערכת התקשוב..

יום שני, 20 ביוני 2011

רפלקציה....

אני רואה, כי אומנם עבר זמן קצר מתחילת לימודיי בלימודי תואר השני בתקשוב ולמידה.
 ויחד עם זאת עברתי תהליך משמעותי בחשיבה.
אם עד כה לא הייתי בטוחה כי אני רוצה שהעולם החינוכי והבית ספרי יהפוך לעולם תקשובי, היום הבנתי כי גם אם אני רוצה וגם אם לא-המהפיכה כבר כאן!!
שאלת הרצון כבר לא רלוואנטית לנו המורים, הדבר היחיד הרלוונטי הוא- מה אנחנו הולכים לעשות עם זה?
כפי שהמרצה שלנו ד"ר אתי כוכבי הסבירה בהרצאתה היום,  עלינו המורים  להחליט האם אנחנו נלחמים במציאות התקשובית הזאת, וממשיכים ללמד בדרכינו הישנה והמסורתית- תוך התעלמות מהעולם התקשובי , או האם נשכיל ונלמד לקחת את המציאות של היום ונדע למנף אותה ולהעזר בה ע"מ ללמד את ילדינו להשתמש בתקשוב בצורה מושכלת.
אני חייבת להודות שעיקר הפחד שלי , בלהפוך "למורה מקוונת" , נבע מהפחד להפוך למורה "לא מכוונת". אמחיש זאת בדוגמא שנראית כקטנה, אך בעיני- היא משמעותית וגדולה.
אם עד כה- כאשר תלמיד הגיש לי עבודה, רציתי לתת לו משוב בע"פ, בצרוף משוב בכתב. המשוב התייחס גם לצד הלימודי וגם לפן האישי. הקפדתי תמיד לכתוב את משוביי בכתב ידי ולא במחשב- כדי שהתלמיד ירגיש "נימה אישית" ממני.
בעולם התקשובי כאשר הכל נעשה בעידן האינטרנט והמחשב, דאגתי כי בין היתר-  גם משובים לתלמידיי אצטרך לתת הבופס ממוחשב, ובכך לא אצליח להעביר את הנימה האישית.
עוד בהיותי חושבת, ודנה ביני ובין עצמי על הסוגיה שהעליתי, נשלח אלי משוב ורפלקציה על הבלוגים שרשמנו במסגרת לימודיי.
הרפלקציה נכתבה בידי ראש החוג לתקשוב- ד"ר גילה קורץ וגב' נעמי פורת, 
נדהמתי לראות ולקרוא כל מילה ומילה!  הרגשתי כי גם דרך "דפי האינטרנט" והעולם המיחשובי, הצליחו דר' קורץ וגב' פורת- להעביר לי רפלקצה בצורה מקצועית ביותר, תוך התיחסות לכל פרט ופרט, ובעיקר נדהמתי לגלות כי גם בצורה תקשובית- ניתן  לתת "משוב אנושי" וחמים.
ישנו משפט בהלכה היהודית שמשתמשים בו לפעמים במליצה: "חדש- אסור מן התורה".
החדש לפעמים הוא מפחיד, אך אם לא נתנסה- תמיד נשאר מפוחדים!
כנגד האימרה לעיל, נאמר את האימרה הבאה: "הישן יתחדש, והחדש יתקדש".

יום ראשון, 22 במאי 2011

הוראה בעזרת תקשוב או תסכול?


"הוראה בעזרת תקשוב או תסכול"??! - זו הכותרת שמצאתי לנכון לפתוח בה את הבלוג שלי מלפני שבועיים.
חברתי אביגיל ואני הינו  אז בעיצומה של בניית יחידת לימוד מתוקשבת, שנדרש מאתנו הסטודנטים להכין, במסגרת הקורס של ראש החוג: דר' גילה קורץ.
את הרשומה ההיא לא ראיתי לנכון לפרסם, כי היא נכתבה בשעת תסכול. ורציתי לקחת זמן מחשבה ורגע נשימה כדי שאצליח לנתח מה קרה שגרם לי לכל כך הרבה תסכול.
אז במרחק אומדן של שבועיים, הנה התובנות אליהם הגעתי,
 ולפני התובנות אסרוק בקצרה את שארע:
כאשר נאמר לנו בקורס , ע"י דר' גילה קורץ, כי עלינו לבנות יחידת לימוד מתוקשבת כבת שעתיים, ע"י אתר גוגל סייטס. שמחתי היתה גדולה- הנה! סוף סוף אתנסה בבניית יחידת לימוד מתוקשבת, סוף סוף אצליח להעביר את התכנים הנלמדים לתלמידיי היקרים בצורה שונה ומיוחדת. אצליח ליישם את סביבת העבודה כידידותית, תואמת לגיל תלמידיי, תוך שילוב מגוון פעילויות מתוקשבות. אצליח ליישם ולו במעט את מה שלמדנו במכללה!
לאחר שבחרו נושא ליחידת לימוד , התישבנו אביגיל ואני במרץ רב על העבודה.
היה ברור לנו מה מטרותינו, וכיצד אנו רוצות שהאתר יראה.
כמי שאוהבת לעבוד בסביבה מתוקשבת ונהנית מאתגרים- מצאתי את עצמי שמחה על משימה מאתגרת  זו.
בתחילה -לקח לי זמן ללמוד את מאפייני האתר- נון שוין, טבעי, נורמאלי ואפילו כדאי! ללכת צעד אחר צעד. מי אמר שהלמידה היא רק עבור התלמידים? מצוין- אז לשנס מותניים ו-קדימה לעבודה!
אך ככל שעבר הזמן, השמחה התחלפה בבהלה :צצו בעיות. צפיתי שיהיו בעיות טכניות אך לא על כל צעד ושעל!
מתברר שכנראה לאתר יש חוקים משלו. והגיון רק לו! כגון: נסיון להזיז את האוביקטים באתר, ולפתע פתאום-מתברר שפעולה זו מחקה חצי מהתוכן שפורסם!  יום למחרת לאחר עבודה רצופה של מספר לא מבוטל של עבודה ועמל של אביגיל ושלי- התברר שבאתר יש בלבול של הדפים. דברים שלכאורה אמורים להיות כל כך פשוטים- נהפכו פתאום לכל כך מורכבים! במיוחד כשאתה מעונין שהאתר יהיה ידידותי למשתמשים הצעירים.
במקום למצוא את עצמי נהנית מהעשיה, מצאתי את עצמי מתוסכלת מחוסר ציות האתר.
במקום לעסוק בתוכן- מצאתי את עצמי עסוקה רק בטכני. בפתירת בעיות.
לאחר ששתפתי בתסכולי את כל בני ביתי, חברותיי, ואפילו את גב' נעמי פורת המקסימה (אשר מלווה אותנו בהדרכה צמודה- מטעם המכללה- תודה!)
וגם לאחר שניסינו למצוא פתרונות לבעיות הרבות שצצו עם חברינו הסטודנטים שישר ניסו לעזור בכל מה שניתן (תודה מיוחדת לדר' גילה לוי עצמון, לגלית ורדי ולגילה קיסלביץ)
החלטתי בשעת משבר, לאחר שעות רבות של עבודה של אביגיל ושלי- לשתף את תחושותיי בבלוג שלי- בו ציינתי עד כמה נראה לי מיותרת העבודה האינסופית גם באתר וגם...על המידות. כתבתי שם בצורה משכנעת להפליא עד כמה חשובה הלמידה הפרונטלית בסביבת לוח וגיר. ועד כמה לא רלוונטי שמורים ישבו שעות ויבנו יחידות לימוד מתוקשבות.
את הבלוג לא פרסמתי- כפי שכבר ציינתי.
כשהגיעה שבת ונרגעו קצת הרוחות,התארחו אצלינו בשבת אחי ואשתו היקרים.
ובשבת- תוך כדי הארוחה כשמדברים על דא ועל הא- אני משתפת גם בתחושותיי על העבודה באתר.
וגיסתי אותי משתפת, שבנם הגדול אורצ'וק - בכיתה מתוקשבת הוא לומד.
ופתאום ביה"ס שהיה עד כה כה משעמם ולא רלוונטי נהפך באחת- לאטרקציה לתלמידים. אפרת בגאון אומרת שהנה סוף סוף השכילו לעשות במשרד חינוך- להתאים את סביבת הלימוד לילדים המתוקשבים של היום.
ואני ישר מנסה להבין, מה כל כך מיוחד בזו הסביבה המתוקשבת? ומזמינה אלי את אורצוק (המהמם!!!) ואותו מתחילה לשאול על הסביבה המתוקשבת.
ופתאום , ישנה גם חשיבה במוחי אחרת. והדברים מתחילים להיות פחות שחור ולבן ונאמדים יותר בפספרקטיבה נכונה.
שהרי  כל סביבת עבודה חדשה דורשת זמן התרגלות, התנסות , תכנון ומחשבה.
אז נכון שאולי לגוגל סייטס- לא אשוש לחזור.אך ישנם אתרים אחרים שאיתם ניתן את החלום ליישם.
כי באמת מה לעשות שהדור של היום עם הטוב והרע- הוא דור מתוקשב, שדורש למידה אחרת ושונה.
 וכבר אני חושבת- שנה הבאה , ביה"ס הולך להיות מתוקשב.
ובעלי היקר והכשרוני הולך לצעוד בראש התכנית.
אני ניחא, מאמינה בזה ורוצה בשינוי הטכנולוגי. אך מה יהא עליו מסכן- שיהא עליו את המורות  הצמודות ללוח וגיר (הן עדין לא מוכנות להתקדם לטוש)- לשכנע אותן ללמד בראש מתוקשב- אוי ואי!
לא נראה לי שיהיה לו בעיה לתפעל את הצד הטכני- הרי הוא אלוף!
עיקר הבעיה - תהיה לשנות את גישת המורים המקובעים.....





יום חמישי, 19 במאי 2011

אחי, אפשר להיות חבר שלך...

בעבר, דאגתה של כל אימא יהודיה הייתה שלילדים שלה היו חברים- שיהיו חברותיים. היום להיות חבר, זה הדבר הכי קל- יש פייסבוק! לכל אחד יכול להיות מאות אם לא אלפי חברים, איזה נחמד!
אם פעם הסיסמא הייתה: "חבר- יש רק באגד", היום הסיסמא היא:" חבר- יש רק בפייסבוק".
הפייסבוק הפך את עולמנו הגדול לכפר גלובלי אחד קטן. שכולם מכירים את כולם, נפגשים, רואים תמונות ומתעדכנים.
אך האם עצרנו פעם לשנייה? חשבנו האם זה טוב או רע? זוהי התקדמות, או חלילה צעידה לאחור?
מצד אחד, כשאני חושבת על הפייסבוק ניתן לראות בו הרבה יתרונות: מהצד האישי ישנו יתרון שחבריי לא צריכים לחפש אותי- אני קיימת ונמצאת כל הזמן! חיי האישיים, חוויותיי, תמונות שלי, הכל נמצא בשביל כולם!, אם פעם כשהייתי חוזרת מטיול גדול  והייתי מזמינה את כל החבר'ה לראות תמונות, מזמינה כיבוד ונחמדה- היום, כביכול, אני יכולה להעלות את הכל  על המחשב- וכולם מוזמנים בבת אחת להנות בזמנם ובזמני הפנוי.
יתרון גדול הוא גם בקבוצות החברים- כל כך קל ליצור קבוצה בנושא מסויים- לדוגמא: מורה בכיתה יוצרת קבוצה, וכל תלמידיי הכיתה נרשמים, וניתן להעלות עבודות, רשמים, שיעורי בית ותכנים- וכל המידע והשעורים מועשרים.
יש יתרונות שונים, אך אני חושבת שלא כדאי להתעלם גם מהחוליים...
אם בעבר פגישה במגרש המשחקים הייתה הבילוי והמפגש- היום נפגשים על מסך המחשב כל אחד בביתו. משפט שאני שומעת מילדים שהולכים הביתה אחרי בית הספר: "נדבר בפייסבוק". - היום נפגשים עם מקלדת ומסך. טלפון כבר הפך מיושן. חברה שלי סיפרה לי לאחרונה שביתה בכיתה ג הזמינה חברה הביתה לשחק. שתי הבנות נכנסו לחדר וסגרו את הדלת. לאחר מספר דקות, עברה האימא ליד הדלת ולא שמעה כלום, היא נכנסה לחדר ורואה שהבת שלה והחברה יושבות על אותה מיטה בחדר, כל אחת מחזיקה מחשב נייד על הברכיים שלה, ומקלידות. "מה אתן עושות"?שאלה האימא. "אנחנו מדברות ביננו..." הן ענו....
לכן, החכם- עיניו בראשו. הפתרון הוא- "הכול במידה". פייסבוק הוא כמו מים- במידה הנכונה הם נותנים חיים וברכה, יותר מדי- הם יוצרים שיטפון והרס.
פייסבוק הוא כמו אש. במידה הנכונה מחמם ומועיל. יותר מדי- שורף ובוער!
לכן, כדאי לזכור- חבר טוב- חבר לחיים- חיים אך לא שיעבודים!