יום ראשון, 22 במאי 2011

הוראה בעזרת תקשוב או תסכול?


"הוראה בעזרת תקשוב או תסכול"??! - זו הכותרת שמצאתי לנכון לפתוח בה את הבלוג שלי מלפני שבועיים.
חברתי אביגיל ואני הינו  אז בעיצומה של בניית יחידת לימוד מתוקשבת, שנדרש מאתנו הסטודנטים להכין, במסגרת הקורס של ראש החוג: דר' גילה קורץ.
את הרשומה ההיא לא ראיתי לנכון לפרסם, כי היא נכתבה בשעת תסכול. ורציתי לקחת זמן מחשבה ורגע נשימה כדי שאצליח לנתח מה קרה שגרם לי לכל כך הרבה תסכול.
אז במרחק אומדן של שבועיים, הנה התובנות אליהם הגעתי,
 ולפני התובנות אסרוק בקצרה את שארע:
כאשר נאמר לנו בקורס , ע"י דר' גילה קורץ, כי עלינו לבנות יחידת לימוד מתוקשבת כבת שעתיים, ע"י אתר גוגל סייטס. שמחתי היתה גדולה- הנה! סוף סוף אתנסה בבניית יחידת לימוד מתוקשבת, סוף סוף אצליח להעביר את התכנים הנלמדים לתלמידיי היקרים בצורה שונה ומיוחדת. אצליח ליישם את סביבת העבודה כידידותית, תואמת לגיל תלמידיי, תוך שילוב מגוון פעילויות מתוקשבות. אצליח ליישם ולו במעט את מה שלמדנו במכללה!
לאחר שבחרו נושא ליחידת לימוד , התישבנו אביגיל ואני במרץ רב על העבודה.
היה ברור לנו מה מטרותינו, וכיצד אנו רוצות שהאתר יראה.
כמי שאוהבת לעבוד בסביבה מתוקשבת ונהנית מאתגרים- מצאתי את עצמי שמחה על משימה מאתגרת  זו.
בתחילה -לקח לי זמן ללמוד את מאפייני האתר- נון שוין, טבעי, נורמאלי ואפילו כדאי! ללכת צעד אחר צעד. מי אמר שהלמידה היא רק עבור התלמידים? מצוין- אז לשנס מותניים ו-קדימה לעבודה!
אך ככל שעבר הזמן, השמחה התחלפה בבהלה :צצו בעיות. צפיתי שיהיו בעיות טכניות אך לא על כל צעד ושעל!
מתברר שכנראה לאתר יש חוקים משלו. והגיון רק לו! כגון: נסיון להזיז את האוביקטים באתר, ולפתע פתאום-מתברר שפעולה זו מחקה חצי מהתוכן שפורסם!  יום למחרת לאחר עבודה רצופה של מספר לא מבוטל של עבודה ועמל של אביגיל ושלי- התברר שבאתר יש בלבול של הדפים. דברים שלכאורה אמורים להיות כל כך פשוטים- נהפכו פתאום לכל כך מורכבים! במיוחד כשאתה מעונין שהאתר יהיה ידידותי למשתמשים הצעירים.
במקום למצוא את עצמי נהנית מהעשיה, מצאתי את עצמי מתוסכלת מחוסר ציות האתר.
במקום לעסוק בתוכן- מצאתי את עצמי עסוקה רק בטכני. בפתירת בעיות.
לאחר ששתפתי בתסכולי את כל בני ביתי, חברותיי, ואפילו את גב' נעמי פורת המקסימה (אשר מלווה אותנו בהדרכה צמודה- מטעם המכללה- תודה!)
וגם לאחר שניסינו למצוא פתרונות לבעיות הרבות שצצו עם חברינו הסטודנטים שישר ניסו לעזור בכל מה שניתן (תודה מיוחדת לדר' גילה לוי עצמון, לגלית ורדי ולגילה קיסלביץ)
החלטתי בשעת משבר, לאחר שעות רבות של עבודה של אביגיל ושלי- לשתף את תחושותיי בבלוג שלי- בו ציינתי עד כמה נראה לי מיותרת העבודה האינסופית גם באתר וגם...על המידות. כתבתי שם בצורה משכנעת להפליא עד כמה חשובה הלמידה הפרונטלית בסביבת לוח וגיר. ועד כמה לא רלוונטי שמורים ישבו שעות ויבנו יחידות לימוד מתוקשבות.
את הבלוג לא פרסמתי- כפי שכבר ציינתי.
כשהגיעה שבת ונרגעו קצת הרוחות,התארחו אצלינו בשבת אחי ואשתו היקרים.
ובשבת- תוך כדי הארוחה כשמדברים על דא ועל הא- אני משתפת גם בתחושותיי על העבודה באתר.
וגיסתי אותי משתפת, שבנם הגדול אורצ'וק - בכיתה מתוקשבת הוא לומד.
ופתאום ביה"ס שהיה עד כה כה משעמם ולא רלוונטי נהפך באחת- לאטרקציה לתלמידים. אפרת בגאון אומרת שהנה סוף סוף השכילו לעשות במשרד חינוך- להתאים את סביבת הלימוד לילדים המתוקשבים של היום.
ואני ישר מנסה להבין, מה כל כך מיוחד בזו הסביבה המתוקשבת? ומזמינה אלי את אורצוק (המהמם!!!) ואותו מתחילה לשאול על הסביבה המתוקשבת.
ופתאום , ישנה גם חשיבה במוחי אחרת. והדברים מתחילים להיות פחות שחור ולבן ונאמדים יותר בפספרקטיבה נכונה.
שהרי  כל סביבת עבודה חדשה דורשת זמן התרגלות, התנסות , תכנון ומחשבה.
אז נכון שאולי לגוגל סייטס- לא אשוש לחזור.אך ישנם אתרים אחרים שאיתם ניתן את החלום ליישם.
כי באמת מה לעשות שהדור של היום עם הטוב והרע- הוא דור מתוקשב, שדורש למידה אחרת ושונה.
 וכבר אני חושבת- שנה הבאה , ביה"ס הולך להיות מתוקשב.
ובעלי היקר והכשרוני הולך לצעוד בראש התכנית.
אני ניחא, מאמינה בזה ורוצה בשינוי הטכנולוגי. אך מה יהא עליו מסכן- שיהא עליו את המורות  הצמודות ללוח וגיר (הן עדין לא מוכנות להתקדם לטוש)- לשכנע אותן ללמד בראש מתוקשב- אוי ואי!
לא נראה לי שיהיה לו בעיה לתפעל את הצד הטכני- הרי הוא אלוף!
עיקר הבעיה - תהיה לשנות את גישת המורים המקובעים.....





יום חמישי, 19 במאי 2011

אחי, אפשר להיות חבר שלך...

בעבר, דאגתה של כל אימא יהודיה הייתה שלילדים שלה היו חברים- שיהיו חברותיים. היום להיות חבר, זה הדבר הכי קל- יש פייסבוק! לכל אחד יכול להיות מאות אם לא אלפי חברים, איזה נחמד!
אם פעם הסיסמא הייתה: "חבר- יש רק באגד", היום הסיסמא היא:" חבר- יש רק בפייסבוק".
הפייסבוק הפך את עולמנו הגדול לכפר גלובלי אחד קטן. שכולם מכירים את כולם, נפגשים, רואים תמונות ומתעדכנים.
אך האם עצרנו פעם לשנייה? חשבנו האם זה טוב או רע? זוהי התקדמות, או חלילה צעידה לאחור?
מצד אחד, כשאני חושבת על הפייסבוק ניתן לראות בו הרבה יתרונות: מהצד האישי ישנו יתרון שחבריי לא צריכים לחפש אותי- אני קיימת ונמצאת כל הזמן! חיי האישיים, חוויותיי, תמונות שלי, הכל נמצא בשביל כולם!, אם פעם כשהייתי חוזרת מטיול גדול  והייתי מזמינה את כל החבר'ה לראות תמונות, מזמינה כיבוד ונחמדה- היום, כביכול, אני יכולה להעלות את הכל  על המחשב- וכולם מוזמנים בבת אחת להנות בזמנם ובזמני הפנוי.
יתרון גדול הוא גם בקבוצות החברים- כל כך קל ליצור קבוצה בנושא מסויים- לדוגמא: מורה בכיתה יוצרת קבוצה, וכל תלמידיי הכיתה נרשמים, וניתן להעלות עבודות, רשמים, שיעורי בית ותכנים- וכל המידע והשעורים מועשרים.
יש יתרונות שונים, אך אני חושבת שלא כדאי להתעלם גם מהחוליים...
אם בעבר פגישה במגרש המשחקים הייתה הבילוי והמפגש- היום נפגשים על מסך המחשב כל אחד בביתו. משפט שאני שומעת מילדים שהולכים הביתה אחרי בית הספר: "נדבר בפייסבוק". - היום נפגשים עם מקלדת ומסך. טלפון כבר הפך מיושן. חברה שלי סיפרה לי לאחרונה שביתה בכיתה ג הזמינה חברה הביתה לשחק. שתי הבנות נכנסו לחדר וסגרו את הדלת. לאחר מספר דקות, עברה האימא ליד הדלת ולא שמעה כלום, היא נכנסה לחדר ורואה שהבת שלה והחברה יושבות על אותה מיטה בחדר, כל אחת מחזיקה מחשב נייד על הברכיים שלה, ומקלידות. "מה אתן עושות"?שאלה האימא. "אנחנו מדברות ביננו..." הן ענו....
לכן, החכם- עיניו בראשו. הפתרון הוא- "הכול במידה". פייסבוק הוא כמו מים- במידה הנכונה הם נותנים חיים וברכה, יותר מדי- הם יוצרים שיטפון והרס.
פייסבוק הוא כמו אש. במידה הנכונה מחמם ומועיל. יותר מדי- שורף ובוער!
לכן, כדאי לזכור- חבר טוב- חבר לחיים- חיים אך לא שיעבודים!

יום רביעי, 18 במאי 2011

העתיד כבר כאן.....

כל סטודנטית  להוראה החולמת בלילה כיצד היא עתידה להכנס לכיתה, לומר לכולם לשבת, להוציא ספרים ומחברות, לכתוב על הלוח ולהתחיל ללמד.
המורה יכולה להסתובב בכיתה, לטפוח להוא על השכם, לומר לשני מילה טובה, לחייך לשלישי ובכלל ליצור אוירת לימוד עם הכיתה.
חלום זה יכול בקרוב מאוד להעלם.
במסגרת לימודיי התוודעתי לתוכנה בשם sceenr . זוהי תוכנה בה בעל המחשב יכול להקליט את קולו בזמן שהוא עובד על המחשב. בסוף התהליך הוא יכול ליצור סרטון של עד 5 דקות בו הצופה יכול לשמוע את קולו, ולראות מה הוא עשה על המחשב שלו.
מאוד התפאלתי מהתוכנה. לא צריך יותר לשבת ליד המתלמד ולהסביר לו לאן לגלוש, איך לעשות וכדומה. את יכולה להקליט את עצמך, והמתלמד יכול לצפות ולחקות!
זהו כלי מצויין להדגמת דברים, להסבר עבודה ולהצגת עבודה.
אפשר כבר לראות את הצעד העתידי של התוכנה: לא הקלטה של 5 דקות אלא שעה או אולי שעתיים.
ואז, עצמו את העיניים ודמיינו את התמונה הבאה:
המורה קמה בבוקר, שמה נעלי בית, ונגשת למחשב. היא מקליטה את עצמה מדברת וגולשת למקורות המידע הרלוונטים לשיעור. כל התהליך מוקלט ומשודר לכל תלמידייה, הנמצאים ברגע זה בביתם ליד המחשב. מי בישיבה ליד שולחן המחשב, ומי עדיין במיטתו עם המחשב הנייד. התלמידים צופים בהוראות השיעור, רואים מה הם מקורות המידע הרלוונטים, מה המשימה הצפויה להם, אם יש להם שאלות- ניתן ליצור צ'ט עם המורה, או "סקייפ" ( צריך להזכיר למורה שיש מצלמה ולכן שלא תבוא עם פיז'מה ) ואולי אי-מייל למיושנים... והופ, נפגש מחר בשיעור הבא!
אני צופה שעם התקדמות הטכנולוגיה והתוכנות, אנו קרובים מאוד ( 5-15 שנה הקרובות ) לאיבוד משמעות הכיתה הפיזית. ככל שהטכנולוגיה תתקדם, כך פחות ופחות יהיה את הממפגש, המגע הפיזי והנוכחות.
ניתן דוגמא מעולם אחר: מי מאיתנו מקפיד כל שבוע ללכת לבנק ולהוציא תדפיס חשבון? מי עוד עומד בתור כדי לשחרר פק"מ שבועי? כיום רוב התקשורת של הלקוח מול הבנק יכולה להתבצע דרך האינטרנט, ולהחליף את המפגש הפיזי בין הבנק ללקוח.
אם הציבור התרגל לכך מאוד מהר בנושאים כספיים- מה ימנע ממנו להתרגל לכך גם בענייני חינוך?
אני כמובן מודעת שישנן יתרונות לכל צד וחסרונות רבים, אך לא נטמון את ראשינו בחול ונגיד בעתיד- לא ידענו שזה יקרה.
התקדמות טכנולוגית מהירה וטובה, תבוא על חשבון אקסיומות חברתיות.
ימים יגידו,
וכמו שסבא שלי , בלי עין הרע (טפו טפו חמסה שום שמיר) שבן 90 תמיד אומר כאשר מדברים על העתיד- "קודם נחיה ואז נראה"!
אז - קודם נחיה ואז נראה...

 לאתר של סקינר
.screenr.@

יום ראשון, 15 במאי 2011

התקשוב מגיע אפילו עד אלינו....

בבית הספר בו לומדים ילדיי עומדים להכניס תוכנית חדשה של מחשוב בכיתות.
בתוכנית זו כל מורה יקבל מחשב נייד, בכל כיתה יותקן "ברקו" קבוע בתקרת הכיתה, וכל בית הספר יהיה בתוך רשת אינטרנטית.
על פי תוכנית זו כל מורה יצטרך להעביר כמה שיעורים מקוונים בשבוע. השיעור לא יהיה מיועד לראיית מצגת שהמורה הכין בביתו, אלא שהכיתה תהפוך לזירת למידה אינטרקטיבית. התלמידים והמורה יהיו שותפים בהתקדמות השיעור ובמציאת תשובות לשאלות שיועלו לשיעור. את התשובות יצטרכו המורה והתלמידים לחפש באינטרנט, כגון מפות, תרשימים, מוצגים ארכיאולוגיים, או נתונים היסטוריים. גם מורים למתמטיקה, אנגלית וכדומה יעבירו שיעורים אינטרנטים ויצפו בדיאגרמות וחומרים המותאמים למקצוע הלימוד.
התלמידים בשיעורים אלו יוכלו להיות שותפים ללמידה, ויכירו את המחשב לא רק דרך "פייסבוק", משחקי מחשב וסרטים, אלא כמעיין שופע של מידע בו הם יכולים למצוא תשובות ומידע חיוני וזמין.
ברור שבתוכנית זו יצטרכו למצוא פיתרונות לבעיות כמו: נפילת רשת בזמן השיעור, משחקי כדור בכיתה שינפצו את ה"ברקו", שיעור שבו מחפשים את הנתנים, אך.... לא מוצאים! וכן בעיות צניעות וגלישה לא מבוקרת באינטרנט.
בכל פוטנציאל יש גם סיכון, אך היתרונות עולים על החסרונות!
כולי צפייה כבר לשובם של ילדיי מבית הספר בשנה הבאה, ולשמוע את חוייותיהם מהשיעור.
מי יודע, אלי בשנה הבאה במקום משפטים כ: "אמא אפשר לראות סרט במחשב...?", נשמע: "אמא, אפשר להיכנס לאתר "דעת" ולחפש משהו...".
נחיה ונראה....