כל סטודנטית להוראה החולמת בלילה כיצד היא עתידה להכנס לכיתה, לומר לכולם לשבת, להוציא ספרים ומחברות, לכתוב על הלוח ולהתחיל ללמד.
המורה יכולה להסתובב בכיתה, לטפוח להוא על השכם, לומר לשני מילה טובה, לחייך לשלישי ובכלל ליצור אוירת לימוד עם הכיתה.
חלום זה יכול בקרוב מאוד להעלם.
במסגרת לימודיי התוודעתי לתוכנה בשם sceenr . זוהי תוכנה בה בעל המחשב יכול להקליט את קולו בזמן שהוא עובד על המחשב. בסוף התהליך הוא יכול ליצור סרטון של עד 5 דקות בו הצופה יכול לשמוע את קולו, ולראות מה הוא עשה על המחשב שלו.
מאוד התפאלתי מהתוכנה. לא צריך יותר לשבת ליד המתלמד ולהסביר לו לאן לגלוש, איך לעשות וכדומה. את יכולה להקליט את עצמך, והמתלמד יכול לצפות ולחקות!
זהו כלי מצויין להדגמת דברים, להסבר עבודה ולהצגת עבודה.
אפשר כבר לראות את הצעד העתידי של התוכנה: לא הקלטה של 5 דקות אלא שעה או אולי שעתיים.
ואז, עצמו את העיניים ודמיינו את התמונה הבאה:
המורה קמה בבוקר, שמה נעלי בית, ונגשת למחשב. היא מקליטה את עצמה מדברת וגולשת למקורות המידע הרלוונטים לשיעור. כל התהליך מוקלט ומשודר לכל תלמידייה, הנמצאים ברגע זה בביתם ליד המחשב. מי בישיבה ליד שולחן המחשב, ומי עדיין במיטתו עם המחשב הנייד. התלמידים צופים בהוראות השיעור, רואים מה הם מקורות המידע הרלוונטים, מה המשימה הצפויה להם, אם יש להם שאלות- ניתן ליצור צ'ט עם המורה, או "סקייפ" ( צריך להזכיר למורה שיש מצלמה ולכן שלא תבוא עם פיז'מה ) ואולי אי-מייל למיושנים... והופ, נפגש מחר בשיעור הבא!
אני צופה שעם התקדמות הטכנולוגיה והתוכנות, אנו קרובים מאוד ( 5-15 שנה הקרובות ) לאיבוד משמעות הכיתה הפיזית. ככל שהטכנולוגיה תתקדם, כך פחות ופחות יהיה את הממפגש, המגע הפיזי והנוכחות.
ניתן דוגמא מעולם אחר: מי מאיתנו מקפיד כל שבוע ללכת לבנק ולהוציא תדפיס חשבון? מי עוד עומד בתור כדי לשחרר פק"מ שבועי? כיום רוב התקשורת של הלקוח מול הבנק יכולה להתבצע דרך האינטרנט, ולהחליף את המפגש הפיזי בין הבנק ללקוח.
אם הציבור התרגל לכך מאוד מהר בנושאים כספיים- מה ימנע ממנו להתרגל לכך גם בענייני חינוך?
אני כמובן מודעת שישנן יתרונות לכל צד וחסרונות רבים, אך לא נטמון את ראשינו בחול ונגיד בעתיד- לא ידענו שזה יקרה.
התקדמות טכנולוגית מהירה וטובה, תבוא על חשבון אקסיומות חברתיות.
ימים יגידו,
וכמו שסבא שלי , בלי עין הרע (טפו טפו חמסה שום שמיר) שבן 90 תמיד אומר כאשר מדברים על העתיד- "קודם נחיה ואז נראה"!
אז - קודם נחיה ואז נראה...
לאתר של סקינר
המורה יכולה להסתובב בכיתה, לטפוח להוא על השכם, לומר לשני מילה טובה, לחייך לשלישי ובכלל ליצור אוירת לימוד עם הכיתה.
חלום זה יכול בקרוב מאוד להעלם.
במסגרת לימודיי התוודעתי לתוכנה בשם sceenr . זוהי תוכנה בה בעל המחשב יכול להקליט את קולו בזמן שהוא עובד על המחשב. בסוף התהליך הוא יכול ליצור סרטון של עד 5 דקות בו הצופה יכול לשמוע את קולו, ולראות מה הוא עשה על המחשב שלו.
מאוד התפאלתי מהתוכנה. לא צריך יותר לשבת ליד המתלמד ולהסביר לו לאן לגלוש, איך לעשות וכדומה. את יכולה להקליט את עצמך, והמתלמד יכול לצפות ולחקות!
זהו כלי מצויין להדגמת דברים, להסבר עבודה ולהצגת עבודה.
אפשר כבר לראות את הצעד העתידי של התוכנה: לא הקלטה של 5 דקות אלא שעה או אולי שעתיים.
ואז, עצמו את העיניים ודמיינו את התמונה הבאה:
המורה קמה בבוקר, שמה נעלי בית, ונגשת למחשב. היא מקליטה את עצמה מדברת וגולשת למקורות המידע הרלוונטים לשיעור. כל התהליך מוקלט ומשודר לכל תלמידייה, הנמצאים ברגע זה בביתם ליד המחשב. מי בישיבה ליד שולחן המחשב, ומי עדיין במיטתו עם המחשב הנייד. התלמידים צופים בהוראות השיעור, רואים מה הם מקורות המידע הרלוונטים, מה המשימה הצפויה להם, אם יש להם שאלות- ניתן ליצור צ'ט עם המורה, או "סקייפ" ( צריך להזכיר למורה שיש מצלמה ולכן שלא תבוא עם פיז'מה ) ואולי אי-מייל למיושנים... והופ, נפגש מחר בשיעור הבא!
אני צופה שעם התקדמות הטכנולוגיה והתוכנות, אנו קרובים מאוד ( 5-15 שנה הקרובות ) לאיבוד משמעות הכיתה הפיזית. ככל שהטכנולוגיה תתקדם, כך פחות ופחות יהיה את הממפגש, המגע הפיזי והנוכחות.
ניתן דוגמא מעולם אחר: מי מאיתנו מקפיד כל שבוע ללכת לבנק ולהוציא תדפיס חשבון? מי עוד עומד בתור כדי לשחרר פק"מ שבועי? כיום רוב התקשורת של הלקוח מול הבנק יכולה להתבצע דרך האינטרנט, ולהחליף את המפגש הפיזי בין הבנק ללקוח.
אם הציבור התרגל לכך מאוד מהר בנושאים כספיים- מה ימנע ממנו להתרגל לכך גם בענייני חינוך?
אני כמובן מודעת שישנן יתרונות לכל צד וחסרונות רבים, אך לא נטמון את ראשינו בחול ונגיד בעתיד- לא ידענו שזה יקרה.
התקדמות טכנולוגית מהירה וטובה, תבוא על חשבון אקסיומות חברתיות.
ימים יגידו,
וכמו שסבא שלי , בלי עין הרע (טפו טפו חמסה שום שמיר) שבן 90 תמיד אומר כאשר מדברים על העתיד- "קודם נחיה ואז נראה"!
אז - קודם נחיה ואז נראה...
לאתר של סקינר
.screenr.@
ורד יקרה,
השבמחקמאד נהניתי לקרוא את הפוסט שלך. ההקבלה לניהול הפיננסי שלנו היא מצויינת! זה כל כך מובן מאילו היום ומי בכלל יכול להעלות על דעתו להתנהל אחרת...
אבל אני מאמינה שגם אם התכנים הלימודיים של מערכת החינוך ינדדו כולם בסופו של דבר לעולם הדיגיטלי, בית הספר יישמר כמסגרת שתעסוק בצדדים החברתיים של הקהילה שלנו. ואולי אז יהיה צריך להסביר לילדים למה קוראים למקום הזה "בית ספר", כמו שאני מסבירה לילדיי למה נוהגים לומר "לחייג" בטלפון...