עבודה סמנריונית

טוב, אז החגיגה נגמרה. חופשת הלידה תמה ואני ללימודים חזרתי
ויחד עם החזרה ללימודים . צריך להתרגל להפעיל את הראש מחדש
בכל הנוגע לעבודת סיום לתואר השני.
אז אומנם בבלוג אני אמורה לכתוב רק דברים הקשורים ללימודים ולצד הפדגוגי הקשור לתקשוב
אבל אני כאדם מאמין- מאמינה כי הכל קשור להכל והעיקר אני מאמינה כי אין דבר הקורה בחיינו סתם.
לכל דבר יש משמעות.
אני רואה זאת גם בהחלטה על נושא כתיבת העבודה.
כפי שכתבתי בעבר, שמעתי בכנס לנשים דתיות את הרצאתו המרתקת של הרב יונה גודמן על סכנות הפייסבוק
ואז החלטתי לכתוב בעבודתי על נושא זה.
במקביל, במסגרת עבודתי במשרד החינוך.
נחשפתי למקרים של תלמידים עם בעיות רגשיות מאוד מאוד קשות אשר חלקם הגדול מוצא את עצמו מכור לפייסבוק.
אייני באה להגיד כי בעקבות הפייסבוק הם במצב רגשי כזה. אך בטח זה לא תרם למצבם....
וכך מצאתי את עצמי מתגבשת עם נושא העבודה שמאוד מסקרן ומענין אותי
המשלב בתוכו גם את ההתיחסות לזרם הדתי ממנו אני באה, גם לגיל ההתבגרות- גיל איתו אני עובדת וגם עם הסכנות בפייסבוק.
אני עכשיו בשלב אסיפת חומרים לעבודה.
אני יודעת שזה תחילתו של מסע שאני מאוד סקרנית לראות מה ייצא ממנו.....

בלוג...

לאחרונה , אני מקבלת תגובות לפוסטים שאני כותבת, מסטודנטים לתואר שני המגיבים לפרסומי הבלוג שלי.
אני קוראת בשקיקה כל תגובה ותגובה.
המשוב מהקוראים מלמד אותי רבות.(זה גורם לי לעצור, לחשוב, לעשות רפלקציה על מה שכתבתי)
אך לצערי אינני מספיקה להגיב לכל אחת מהתגובות.
אחד מהסטודנטים ביקש לדעת איזה חויה כתיבת הבלוג גורמת לי. ועל כך אכתוב הפעם בפוסט שלי:
כשנתבקשנו לכתוב בלוג כחלק מחובות הלימודים.
נאנחתי ודאגתי שמה אשתעמם או שמא לא יהיה לי מה לכתוב בבלוגים.
הכתיבה הזו כלל לא היתה מוכרת לי
והרגשתי כי אני חוזרת לימי בית הספר היסודי לכתוב יומן אישי.
אך לשמחתי, גיליתי כי אני נהנית מהכתיבה.
מההתבוננות, מהאפשרות והמתנה לחלוק עם קוראיי את חוייותי מהלימודים,
את חוייותי הטובות יותר והטובות פחות מהלמידה המתוקשבת, מההכרות עם סביבה שחדשה לי- האינטרנט.
מהתוכניות אליהם אני נחשפת הן כסטודנטית לתקשוב והן כמורה.
ובעיקר כאשתו של מוביל תקשוב בבית הספר בגוש עציון.
הכתיבה גורמת לי להעלאה למודעות, לחשיבה, להתבוננות שעד כה לא היתי רגילה לה....
אני כולי תקוה כי אמשיך ללמוד ולהתקדם
ומקווה כי אצליח להעביר בפוסטים את הלך מחשבותיי בצורה בהירה
ואני בטוחה שאמשיך לקרוא בשמחה ובמטרה ללמוד מהקוראים שטורחים מזמנם וכותבים לי את הלך מחשבותם.
תודה!

הוראה בעזרת תקשוב או תסכול?

"הוראה בעזרת תקשוב או תסכול"??! - זו הכותרת שמצאתי לנכון לפתוח בה את הבלוג שלי מלפני שבועיים.
חברתי אביגיל ואני הינו  אז בעיצומה של בניית יחידת לימוד מתוקשבת, שנדרש מאתנו הסטודנטים להכין, במסגרת הקורס של ראש החוג: דר' גילה קורץ.
את הרשומה ההיא לא ראיתי לנכון לפרסם, כי היא נכתבה בשעת תסכול. ורציתי לקחת זמן מחשבה ורגע נשימה כדי שאצליח לנתח מה קרה שגרם לי לכל כך הרבה תסכול.
אז במרחק אומדן של שבועיים, הנה התובנות אליהם הגעתי,
 ולפני התובנות אסרוק בקצרה את שארע:
כאשר נאמר לנו בקורס , ע"י דר' גילה קורץ, כי עלינו לבנות יחידת לימוד מתוקשבת כבת שעתיים, ע"י אתר גוגל סייטס. שמחתי היתה גדולה- הנה! סוף סוף אתנסה בבניית יחידת לימוד מתוקשבת, סוף סוף אצליח להעביר את התכנים הנלמדים לתלמידיי היקרים בצורה שונה ומיוחדת. אצליח ליישם את סביבת העבודה כידידותית, תואמת לגיל תלמידיי, תוך שילוב מגוון פעילויות מתוקשבות. אצליח ליישם ולו במעט את מה שלמדנו במכללה!
לאחר שבחרו נושא ליחידת לימוד , התישבנו אביגיל ואני במרץ רב על העבודה.
היה ברור לנו מה מטרותינו, וכיצד אנו רוצות שהאתר יראה.
כמי שאוהבת לעבוד בסביבה מתוקשבת ונהנית מאתגרים- מצאתי את עצמי שמחה על משימה מאתגרת  זו.
בתחילה -לקח לי זמן ללמוד את מאפייני האתר- נון שוין, טבעי, נורמאלי ואפילו כדאי! ללכת צעד אחר צעד. מי אמר שהלמידה היא רק עבור התלמידים? מצוין- אז לשנס מותניים ו-קדימה לעבודה!
אך ככל שעבר הזמן, השמחה התחלפה בבהלה :צצו בעיות. צפיתי שיהיו בעיות טכניות אך לא על כל צעד ושעל!
מתברר שכנראה לאתר יש חוקים משלו. והגיון רק לו! כגון: נסיון להזיז את האוביקטים באתר, ולפתע פתאום-מתברר שפעולה זו מחקה חצי מהתוכן שפורסם!  יום למחרת לאחר עבודה רצופה של מספר לא מבוטל של עבודה ועמל של אביגיל ושלי- התברר שבאתר יש בלבול של הדפים. דברים שלכאורה אמורים להיות כל כך פשוטים- נהפכו פתאום לכל כך מורכבים! במיוחד כשאתה מעונין שהאתר יהיה ידידותי למשתמשים הצעירים.
במקום למצוא את עצמי נהנית מהעשיה, מצאתי את עצמי מתוסכלת מחוסר ציות האתר.
במקום לעסוק בתוכן- מצאתי את עצמי עסוקה רק בטכני. בפתירת בעיות.
לאחר ששתפתי בתסכולי את כל בני ביתי, חברותיי, ואפילו את גב' נעמי פורת המקסימה (אשר מלווה אותנו בהדרכה צמודה- מטעם המכללה- תודה!)
וגם לאחר שניסינו למצוא פתרונות לבעיות הרבות שצצו עם חברינו הסטודנטים שישר ניסו לעזור בכל מה שניתן (תודה מיוחדת לדר' גילה לוי עצמון, לגלית ורדי ולגילה קיסלביץ)
החלטתי בשעת משבר, לאחר שעות רבות של עבודה של אביגיל ושלי- לשתף את תחושותיי בבלוג שלי- בו ציינתי עד כמה נראה לי מיותרת העבודה האינסופית גם באתר וגם...על המידות. כתבתי שם בצורה משכנעת להפליא עד כמה חשובה הלמידה הפרונטלית בסביבת לוח וגיר. ועד כמה לא רלוונטי שמורים ישבו שעות ויבנו יחידות לימוד מתוקשבות.
את הבלוג לא פרסמתי- כפי שכבר ציינתי.
כשהגיעה שבת ונרגעו קצת הרוחות,התארחו אצלינו בשבת אחי ואשתו היקרים.
ובשבת- תוך כדי הארוחה כשמדברים על דא ועל הא- אני משתפת גם בתחושותיי על העבודה באתר.
וגיסתי אותי משתפת, שבנם הגדול אורצ'וק - בכיתה מתוקשבת הוא לומד.
ופתאום ביה"ס שהיה עד כה כה משעמם ולא רלוונטי נהפך באחת- לאטרקציה לתלמידים. אפרת בגאון אומרת שהנה סוף סוף השכילו לעשות במשרד חינוך- להתאים את סביבת הלימוד לילדים המתוקשבים של היום.
ואני ישר מנסה להבין, מה כל כך מיוחד בזו הסביבה המתוקשבת? ומזמינה אלי את אורצוק (המהמם!!!) ואותו מתחילה לשאול על הסביבה המתוקשבת.
ופתאום , ישנה גם חשיבה במוחי אחרת. והדברים מתחילים להיות פחות שחור ולבן ונאמדים יותר בפספרקטיבה נכונה.
שהרי  כל סביבת עבודה חדשה דורשת זמן התרגלות, התנסות , תכנון ומחשבה.
אז נכון שאולי לגוגל סייטס- לא אשוש לחזור.אך ישנם אתרים אחרים שאיתם ניתן את החלום ליישם.
כי באמת מה לעשות שהדור של היום עם הטוב והרע- הוא דור מתוקשב, שדורש למידה אחרת ושונה.
 וכבר אני חושבת- שנה הבאה , ביה"ס הולך להיות מתוקשב.
ובעלי היקר והכשרוני הולך לצעוד בראש התכנית.
אני ניחא, מאמינה בזה ורוצה בשינוי הטכנולוגי. אך מה יהא עליו מסכן- שיהא עליו את המורות  הצמודות ללוח וגיר (הן עדין לא מוכנות להתקדם לטוש)- לשכנע אותן ללמד בראש מתוקשב- אוי ואי!
לא נראה לי שיהיה לו בעיה לתפעל את הצד הטכני- הרי הוא אלוף!
עיקר הבעיה - תהיה לשנות את גישת המורים המקובעים.....