לקראת סיומה של תקופה....

אנו עומדים היום בסיומה של תקופה. תקופה בה ניסינו לפרוץ דרך. תקופה בה למדנו לדעת לשלב בין ישן וחדש.

חינוך שקיים מקדמת דנא. חינוך וקשר בין מורה לתלמיד שמקבל בשנים האחרונות כיוון חדש של תקשוב בלמידה.

חינוך הדוגל בפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו".

על פניו מה החידוש הגדול?

אנו כהורים כמחנכים, מנסים לחנך את הילדים ליעד מסוים אותו אנו רוצים להשריש אך ללכת לפי דרכם של הילדים.

הרש"ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש ז"ל) ראה בפסוק "חנוך לנער על פי דרכו"- יסוד חשוב בהדרכה החינוכית על סמך הפסוק במשלי שצוטט לעיל, מסיק הירש כי יש לחנך כל ילד ונער באופן מיוחד ואישי, בהתאם לעתיד הצפוי לו על פי נטיותיו, אותן יש לאבחן כבר בגיל הילדות, מוקדם ככל האפשר.

ועוד מוסיף הרב- "המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל".

דהיינו- אדם שנותן אותו מענה לשתי דמויות שונות- לא רק שהוא לא בונה, אלא הוא מקלקל.

אני מאמינה שהרש"ר הירש לא התכוון בכתיבתו לשילוב התקשוב  בהוראה. אלא רצה לטעת בנו יסוד גדול- בו עלינו לחבור לילד כפי שהוא.

ילד שטוב באומנות-ללמדו דרך אומנות.

ילד שכשרוני במוסיקה-לחבור אליו דרך הנגינה.

וילדים שקשורים לאינטרנט- כן! לחבור אליהם דרך האינטרנט.

ולכאורה אנו בסיום-

נפרד כידידים, נפנה כל אחד לדרכו, נאכסן את הקלסרים בארון ונמשיך לשלב הבא.

אך ניתן לראות את המעבר גם בצורה אחרת:

ביהדות כאשר מסיימים מסכת גמרא נהוג לומר בסוף המסכת: "הדרן עלך".

לדוגמא: כאשר גומרים ללמוד את מסכת ברכות, אומרים: "הדרן עלך מסכת ברכות". מה הפירוש?

"הדרן עלך" בארמית זה: "נחזור עליך".

למה שנגיד "נחזור עליך" אם הרגע סיימנו?

אלא זאת נקודה חינוכית חשובה. גם אם סיימנו שלב בחיים, הדבר לא נשכח מאחור. לא מאפסנים בבוידם והולכים למשהו אחר, אלא אנו מבטאים בפה ואומרים: "נהנו מהלימוד, הלימוד היה משמעותי, ולכן אני מאמין שעוד אחזור אליך. אם לא פיזית ממש אלמד במסכת, בטוח שלמסרים שלמדתי ונהנתי מהם אחזור בהמשך לימודי. וכשאחזור אליהם- לא אחזור באותה רמה אלא בלימוד ספיראלי שעולה ועולה בכל פעם מחדש".

מעבר לחומר שלמדנו כאן במכללה הרווחנו משהו גדול מעבר- הרווחנו להכיר ולחוות "חומר אנושי". האנשים הנפלאים שחלקו ביחד את הלימוד הזה, שנטו שכם, שעזרו אחד לשני, בחן, בחיוך ורוחב לב- היו הלימוד הגדול ביותר עבורי במכללה. החברות הזאת הסירה מסכים והועברה הן במפגש פנים אל פנים, והן על גבי הפייסבוק והבלוגים.

 נחזור בשמחה ונשמור על קשר.

כשדוד נפרד מיהונתן חברו הטוב הוא אומר: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".

כך אני מרגישה גם אל החבורה הלומדת: נעמתם לי מאוד!!

אני בטוחה שאל הידע הרחב, הרחבת האופקים והטכניקות שלמדנו נחזור אליהם בכל מיני צמתים בחיינו.

לכל זמן, ועת לכל חפץ!

מה יתרון לעושה- מאשר הוא עמל!!

נצא אל השטח- נעמול להטמיע את מה שלמדנו.

והלוואי ונצליח להטמיע- "חנוך הנער על פי דרכו"....