במסגרת הקורס של פרופ' עמי וולנסקי נחשפתי למאמרו המרתק של צאנג וברצוני להתייחס אליו -
המאמר מדגיש את
השוני הרב בין פרדיגמות הלמידה החדשה לבין פרדיגמת הלמידה המסורתית.
פרדיגמת הלמידה
החדשה:
לפי פרדיגמות
החינוך החדשה – ראוי להפוך את התלמידים ואת הלמידה שלהם:
1 – למתואמים
אישית. 2 – למתאומים למקום 3 – מתואמים גלובליים – מתוך הנחה שהתלמיד עומד במרכזו של החינוך. חשוב לסייע
לתהליך הלמידה – כל סוגי ההעברה, הסיגול והפיתוח של הערכים, הידע, הטכנולוגיה
והנורמות הקשורים בתהליך הלמידה יגויסו לענות על צורכיהם ועל התכונות האישיות של
התלמידים.
הפרדיגמה החדשה
מדגישה שמוקד הלמידה הוא בלימוד כיצד ללמוד, לחשוב וליצור כדי להמשיך ללמוד לאורך
כל החיים- חשוב לקדם את הלימוד ולעשותו מהנה וכדאי.
לימוד מותאם למקום
ולימוד גלובאלי – ראוי לתמוך בתלמידים כדי שהתמיכה , הרשתות והמשאבים המקומיים
והגלובליים יוכלו לאפשר להם את מרב ההזדמנויות ההתפתחות לאורך תהליך הלמידה
לוקליזציה וגלובליזציה מאפשרת מקורות למידה רבים.
תלמידים יכולים
ללמוד משפע מקורות בתוך בית ספרם ומחוצה לו, למידה מקומית ולמידה עולמית, ואינם
צריכים להגביל את עצמם למספר מצומצם של מורים בבתי הספר שלהם. ההשתתפות בתוכנית
לימוד מקומיות ובין לאומיות – יכולה להקנות לתלמידים השקפה קהילתית וגלובלית
והתנסות שאינה מוגבלת לתחומי בית הספר.
התלמידים לומדים
סוג של לימוד מרושת – לצורך זה יקובצו וירושתו מקומית ובין לאומית קבצות ורשתות
למידה ייעשו . הכוח המניע העיקרי שיתמוך באווירת הלמידה ויכפיל אפקטים של הלמידה
ע"י שיתוף ההשראה ההדדית.
הלמידה מתרחשת בכל
מקום ונמשכת כל החיים. החינוך שמעניק בת הספר הוא רק ההתחלה או ההכנה לקראת למידה
לאורך כל החיים.
הזדמנויות הלמידה
אינן מוגבלות – התלמידים יכולים לעשות את המירב דרך חשיפה מקומית וגלובלית
לאינטרנט, ועידות , שיתופיות תרבויות.
תלמידים יכולים ללמוד ממורים, ממומחים, מעמיתים ומחומרי למידה מרחבי העולם. במילים
אחרות –תהליך הלמידה שלהם יכול להיות ברמה בין לאומית.
פרדיגמת הלמידה
המסורתית – שונה לחלוטין מהפרדיגמה שתוארה לעיל.
לפי צורת החשיבה
המסורתית, התלמידים ושיטות הלמידה הם חלק מתהליך
השחזור וההנצחה של הידע הקיים.
החינוך נתפס כתהליך
של שחזור הלמידה של התלמידים במטרה לענות על צורכי החברה.
למידה משוחזרת –
בחינוך בבית הספר, תלמידים הולכים בעקבות המורים הם עוברים תוכניות לימוד
סטנדרטיות , ובהן מלמדים אותם באופן ובקצב אחידים – גם אם יתכן שהיכולת של כל אחד
מהם שונה.
למידה בעלת זיקה
למקום
בפרדיגמה המסורתית-
כל פעילויות הלימוד קשורות לבית הספר ומבוססות על המורה. התלמידים לומדים ממספר
מצומצם של מורי בית ספר ומהחומרים שהמורים הכינו מבעוד מועד. לפיכך מורים הם מקור
הידע והלימוד העיקרי. התלמידים לומדים לפי תוכנית הלימוד הסטנדרטית, מספרי הלימוד
שלהם ומחומרים נלווים שהמורים מוסרים להם. לתלמידים הזדמנויות מועטות בלבד לתמוך
זה בזה וללמוד איש מרעהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה