‏הצגת רשומות עם תוויות פייסבוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פייסבוק. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 בינואר 2012

רשומה אחרונה

וואו! לא להאמין!
שנה וחצי של לימודים אינטנסיביים באים לסיומם.
זה הזמן לסכם ולהסתכל קצת אחורה ולראות מה הלימודים שינו אצלי.


נכנסתי ללמוד במכללה באור יהודה. בתחום של "תקשוב ולמידה" -
נושא אשר מאוד תופס תאוצה לאחרונה במערכת החינוך בישראל
אך יחד עם זאת, נושא אשר לא הוטמע ולא הוכנס כמעט למסגרות החינוכיות מהם אני מגיעה
ומהסביבה בה אני חיה.


כל נושא האינטרנט , מקבל כמעט תמיד אסוציאציה שלילית בציבור שלנו.
מצד אחד - הדור הצעיר כבר נמצא מזמן באתרי האינטרנט. אך הדור המבוגר - מאוד חושש ממנו.
ולכן מאוד אתגר וסקרן אותי להכנס לנישה הזאת.
כזאת אני! אוהבת אתגרים ושינויים.


לא אתייחס בבלוג לכל מהלך הלימודים , מכיון שהמקום צר מהלכיל.
אך כן אתיחס לבלוג הלימודי-
כחלק מחובות סיום הלימודים. נדרשנו לכתוב בלוג בנושא התחום הלימודי בו אנו לומדים.
בתחילה, כאשר דר' גילה קורץ, פרטה לנו על המטלה של הבלוג. מאוד נרתעתי.
לא היה נראה לי כלל לכתוב יומן אישי בפורמט אינטרנטי הפתוח לכל ועוד בנושא לימודי????
מאוד חששתי. מכך שלא יהיה לי מה לכתוב, איך לכתוב כו'.
אך עד מהרה החששות הפכו להנאות.
פתאום מצאתי את עצמי , חושבת במהלך כל השבוע מה אני הולכת לפרסם בבלוג.
הרגשתי כי יש לי הזדמנות להעביר את הגיגי (חלקם לפחות) , לרשות הרבים.
יכולת להתבונן על הדברים ולהגיב אליהם דרך העינים שלי.
והיום, כשאני קוראת את הפוסטים שפרסמתי
אני אכן רואה את התהליך הארוך שעברתי, בזמן כ"כ קצר.
בתחילהמרגישים את ההססנות. את המשפטים הקצרים.
את חוסר ההתבוננות לצדדים ולצעדים הנעשיםם סביבי
ואט אט הכתיבה נפתחה.
לא מכורח אלא מרצון ומתוך שמחה לשתף את סובביי.


לשמחתי הרבה, היו אנשים שהגיבו לפוסטים שנכתבו.
תגובותיהם של הקוראים נתנו לי כיווני חשיבה שונים.
קראתי כל תגובה לפחות מספר פעמים.
ניסיתי להפיק ממנה מסר ותובנה.
מאוד הערכתי את הכותב, שישב וכתב תגובה .
למדתי מה זה שיתופיות ולמידה דרך הבלוג.


אומנם,התכוונתי לכתוב רק על הבלוג
אך אינני יכולה שלא להתיחס לפייסבוק הקבוצתי ולקבוצה הנפלאה, בה נפלה לי הזכות ללמוד.
הקבוצה שלנו, תקשוב 2010. קבוצה מאוד מאוד מאוד הטרוגנית.
הפכו מאוסף אנשים לקבוצה  תומכת, אכפתית ועוזרת.
נפתח  קבוצה בפייסבוק של חברי הקבוצה.
אין לי מילים לתאר את מה שנעשה בה.
החל מסיכומי שיעור שהועברו בשמחה לכל מי שהיה חסר באותו יום.
איחולי החלמה מהירה לחסרים, העברת חומרים חשובים,
הכנות למבחנים, עזרה בכל דבר דבר!
וכלה אפילו בחיזוקים אחד לשני.איחולי מזל טוב לנישואים הטריים.
החום והאכפתיות הורגשו על גבי המחשב.
באמת אין מילים!
אם לפני הלימודים היתי מאוד ספקטית לגבי החיוביות בשימוש הפייסבוק
למדתי כי ניתן להשתמש בו גם לדברים נפלאים (כמובן הודות לקבוצה המופלאה).




אז לקראת סיום,
אני יודעת כי התקשוב הוא נושא עדין חדש עבורי.
אני עדין מנסה ללמוד אותו.


אני משתמשת בו בעבודתי.
ואמשיך מצד אחד ללמוד אותו אך לזכור כי זהו כלי ולא המטרה.
וכי את התוכן חשוב שאני אצוק בדרכי שלי.


תודה לדר'גילה קורץ על שנה וחצי של מסירות אין קץ
לכל מה שקשור ללימודינו.
אם בתוכן ואם בפן האנושי המדהים שלה.
לפרופ' חן על מה שהצליח להקים במכללה.
מאחלת לכולנו, להיות שליחים בלב ובנפש של ההוראה
כפי שלמדתי  מפרופ' חן
אשר ממנו קיבלתי הרבה השראה
והמון לימוד מהי ענוה.


וכמובן לחבריי לספסל הלימודים.
אני בטוחה שאת הבלוג שלי אמשיך מרצוני החופשי
גם לאחר תקופת העומס והבחינות.


בהצלחה לכולם
ורד אברהם

השיח עם עצמי

זהו, תקופת בחינות אחרונה.
לומדת שעות למבחנים תוך כדי הכנת עבודת גמר ועבודה לסיום קורס.
המוח כמערבל.לא פנוי 
מנסה להתנטרל ולהתפקס.
מה שכמעט בלתי אפשרי.
תוך כדי לימוד -
מקבלת צאט, 
אחרי שניה -אימל, 
תוך כדי בכי של תינוקי היקר,
נזכרת במאורעות אתמול. מה עשיתי נכונה ומה פחות.
ושוב -
מנסה להתכנס בחדר וללמוד...


אבל אז,
אני נפגשת במילים ובמשפטים
של הסיכומים משיעוריו של פרופ' דוד חן.
אני מגלה עד כמה הדברים שנאמרו בשיעורים (המרתקים)
כל כך נכונים
כל כך הגיוניים
כל כך מסבירים לי ומתארים לי את התהליך שאני עצמי עוברת כעת בזמן הלמידה למבחנים.
כשהראש לא פנוי.
הם מסבירים לי עד כמה הכל מתקשר להכל.
מסבירים לי, למה אני עומדת ובוחנת בחשדנות
כל יישום שנכנס לביתי
כל אתר שילדיי רוצים לצפות.
כל סרט וקלטת.
ולמה בחרתי לבחון בעבודת הגמר שלי
את הפייסבוק בקרב הציבור הדתי לאומי.


ובעיקר הם מסבירים לי- 
עד כמה התלמידים היקרים
אותם אני זוכה לפגוש במסגרת תפקידי במשרד החינוך
תלמידים אשר עולמם לא שפר עליהם. (במילים עדינות)
תלמידים בעלי מוצפות רגשית גבוהה
שאינם פנויים רגשית ללמידה.
כי ליבם ומחשבתם נתונים ל"מה אוכל היום"? "איך אבא יגיב אלי היום"?
ועוד שאלות רבות אחרות עצובות.
מתקשרים ועולים עם החומר היקר איתו נפגשתי שוב
כעת. אך בעיניים מאוד אחרות
אינני יכולה להעביר כאן את שלל הסיכומים והתובנות.
ולכן אתייחס בקצרה לחלק קטן מהנאמר:


המשפחה, כך הסביר בשיעוריו פרופ' חן
היא גורם חשוב בהתפתחות ולמידה של הילד. 
במחקר מיוחד שערך גו'ן האקרד בניו זילנד, בקרב 80 (!) מליון ילדים
נמצא  כי למשפחה יש השפעה של 54% מיכולות וההישגים של התלמידים.


פירושו של דבר,
שלסביבה (ביניהם המורים) יש השפעה של פחות מ50%.
אך צריך לזכור, כי הילד מקבל ידע לא דווקא מביה"ס
ביה"ס אינו סוכן הידע היחידי, הוא אינו כזה כבר מהמאה ה-20.
הילד לומד מכל דבר!


המתחרה הגדול ביותר הוא הטלויזיה. וכיום גם האינטרנט.
ולכן, עלינו לחשוב עשר פעמים לקראת מה אנו חושפים את הילד.


האם ללמדו 
כי האייטם הוא החשוב ?- או לעצור שניה את המירוץ ולבחון מה מסר שהוא מעביר דרכו?
האם לאפשר לו לראות ולצפות בכל דבר?
האם לתת לילד להחשף לתכנים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם שלנו?
אבל לא רק באינטרנט עסקינן
יש לכך גם השלכה
בכל דבר.
לדוגמא-
גם כשהתלמיד נפגש איתי המורה 
לשוחח על בעיה או קושי שאותו מטרידה.
במפגש 'פנים אל פנים'
עלינו לנהוג ביתר זהירות
בעודנו דמות חיקוי.
האם כאשר התלמיד  איתי מדבר 
ואני מקבלת מיסרון ואני מציצה עליו תוך כדי שיחתי עם הילד
התלמיד כבר קיבל את המסר בצורה גלויה.
לא יועיל כמה אדגיש לו כי "אני קשובה לך".
הוא הבין כי החפץ יותר חשוב לו ממני. 
והדוגמאות עוד רבות.


אומנם אין לנו לפי המחקר את רוב ההשפעה.
אך דווקא בגלל ההשפעה המצומצמת שיש לנו 
עלינו לחשוב המון לפני שאנו עושים ומדריכים
את התלמידים.


בהמשך החומר למבחן 
אני נפגשת שוב עם התאוריות השונות של החינוך
ועד כמה חלקם לא רלוונטים  להיום
עד כמה לא יתכן שאנו לומדים עפ"י גישות שהיו טובות ללפני מאה שנה
והיום כבר ממש-לא!
כיום,
כאשר הילד חשוף לים של ידע
עלינו ההורים והמחנכים
לדעת ללמדו בעיקר מיומנות
כיצד למפות את הידע הנרחב
מה רלוונטי ומה לא.
כיצד ללמוד בצורה "ספיראלית".
תוך הבניית הידע תוך כדי.


ואז, באמצע הלימוד המרתק ביני לבין עצמי
תוך כדי קבלת 'ים של ידע' הן מהחומר הרב מהקורס
והן מהאימלים, פייסבוק, והצאטים שמגיעים אלי.
בוכה תינוקי היקר שוב
ואני קמה ממקומי בחיוך
ומודה כי לפחות לי כהורה
יש את האפשרות
להשפיע עליו ביותר.
מרימה אותו ומרגיעה אותו וגם אותי
שבעולם של ידע
ושל אייטמים
לבעלי ולי
הכוח החשוב
בעיני ילדי.
ואני נושאת תפילה
שאצליח ליישם
את הנלמד
ולהיות קשובה
לעזור להם להיות המצפן של עצמם
לעזור לילדיי לדעת מה טוב ומה יותר טוב עבורם.
ומחליטה,
שכאשר אני איתם
את כל הטכנולוגיה אני משאירה בצד
כדי להיות שם בשבילם.
הלוואי....











יום חמישי, 12 בינואר 2012

תודה

יש בי הצורך לומר תודה.
למי?
קודם כל לכלי הזה-הבלוג. שנחשפתי אליו הודות לדר' גילה קורץ.
חיבת לציין שבתחילה חששתי, לא רציתי בזה
אבל עכשיו אני יודעת כמה שלמדתי מהבלוג.

למגיבים והקוראים המקסימים!
שקוראים את הפוסטים וטורחים מזמנם לשלוח לי תגובות.
שאת כולם אני קוראת בשקיקה
מספר פעמים
ולומדת מכך המוווןןן

לסטודנטים- שותפיי ללמידה
אשר נוף כזה אנושי לא מוצאים בכל מקום!

ואחרי הברכות הכנות והרבות
לרב אלישע אבינר.
שבמסגרת חיפושיי אחרי  חומרי למידה לעבודת הגמר
"נתקלתי" במאמרו על הפייסבוק
והקטע הבא מאוד דיבר אל ליבי:

" מקובל לומר שהטכנולוגיה היא בסך הכל כלי, מכשיר ניטראלי, שאופן השימוש בו קובע את ערכו. אם נשתמש בו בצורה חיובית - הוא חיובי, ואם נשתמש בו בצורה שלילית הוא שלילי. נדמה שקביעה זו איננה מוסכמת. יש הסבורים שהמדיה משפיעה במידה ניכרת על התוכן. לדוגמה, האינטרנט עיצב שפת התקשרוּת קצרה ודלה, ופייסבוק דוחפת לשחיקת הפרטיוּת ולרדידוּת חברתית. ימים יגידו מה יהיו עומק והיקף השפעתם על החברה האנושית. שאלה בסיסית יותר היא, האם הנטייה לגלובליזציה של החברה המערבית היא זו שיצרה את האינטרנט, או להיפך: האינטרנט יצר את "הכפר הגלובלי".
לכל הדיעות, האינטרנט מאיץ תהליכים תרבותיים רחבים. לכן, אין להתייחס אליו ככלי בלבד אלא גם כ"תוכן" המשפיע על התרבות האנושית. מסקנה זו מחייבת אותנו שלא להיסחף אחרי כל חידוש טכנולוגי - למלא אותו בתוכן חיובי ולדהור אחריו - אלא לגלות זהירות. תחילה, ומה עלינו לנתח מה עשוייה להיות השפעתו (ארוכת הטווח) על התרבות האנושית. לא תמיד יש לנו אפשרות לדחות חידושים טכנולוגיים או לחסום אותם, ואנו נאלצים להשתלב בהם, אבל הזהירות והמתינות יהיו אז נר לרגלנו".
הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה 

ימים של טוב 
ורד


יום שלישי, 3 בינואר 2012

יישומים חדשים ומיוחדים

השבוע, ד"ר גילה קורץ הפנתה את תשומת ליבנו
לכמה יישומים/ אתרים/ דברים חדשים.
ואתייחס אליהם מנקודת מבט אישית שלי.
תודה לדר' גילה קורץ.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך לגבי רשתות חברתיות:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Applications/Mankal/EtsMedorim/9/9-4/HoraotKeva/K-2012-4-1-9-4-10.htm
בחוזר מנכ"ל, מצוין כי שימוש ברשתות חברתיות=פייסבוק אסורה בין מורים לתלמידים.
קמה צעקה גדולה מצד מורים ותלמידים על רוע הגזירה.
אבל אני אומרת- שאפו!
אני כל כך שמחה על כך.
נכון,הפייסבוק הוא כלי נהדר. אך באותה מידה זהו כלי מסוכן.
כמה סיפורים שמענו על כך שילדים עשו חרם על ילד אחר ע"ג הפייסבוק?
סיפורים על תלמידים שהשתמשו בזהות של מורה ופתחו לו דף בפייסבוק ושלחו משם מסרים לא טובים.
אז נכון שזה יכול להיות בכל כלי, ועלינו לחנך את ילדינו לא לנהוג בצורה כזו ולחנכם לנהוג בדרך ארץ ובכבוד אחד לשני.
ובטח ובטח ללמדם לא לשקר ולרמות ולקחת זהות של מישהו אחר.
אך בעיני מאוד קשה לעקוב אחר הדברים שנעשים ברשת והופ - הנזק כבר נעשה.
כמה שהמורה תמהר למחוק את שם הילד עליו "יורדים" בפייסבוק, התלמיד כבר יראה את זה ויפגע.
בכל כלי צריך לבדוק מה התועלת ואיזה נזק יכול לגרום
ולעיתים הנזק עולה על התועלת.
ישנם מספיק כלים ברשת בה ניתן להעביר חומרים ומאגרי מידע לתלמידים
לאו דוקא על גבי הפייסבוק.
אני מאוד שמחה שמשרד החינוך עשה חשיבה על נושא הפייסבוק , ושאלה מסקנותיו.

יוטיוב לבתי הספר
http://www.youtube.com/schools/
מאפשר לצפות בכ-450 אלף סרטים שנאספו על ידי אנשי חינוך.
מה המיוחד? הסרטים מופיעים ללא פרסומות וללא קשורים או תגובות. 
איזה דבר נפלא! חבל שחושבים שזה מתאים רק לבתי הספר.
גם אני כצרכן, אינני מעונינת בפרסומות .
דוקא את ענין התגובות חבל לפספס. היה ניתן לעשות מזה עוד פעילות לימודית נוספת.
יישום חדש ומלהיב (???)
דר' גילה קורץ הראתה לנו בשיעור את הקישור הבא: http://www.khanacademy.org/. ההתלהבות בקרב הסטודנטים היתה נראית גדולה.
ואני לא הבנתי על מה  ההתרגשות, זה מזכיר לי שפעם נסענו באוטו ישן שהחלון שלו נפתח בצורה ידנית. הבן שלי כ"כ התלהב מהמכונית המשוכללת. ואני חייכתי לעצמי- שמרוב טכנולוגיה , כאשר מפגישים משהו ישן אז -הוא נהפך להיות האטרקטיבי.
תנודות מצבי רוח - מחקר חדש
יצא מחקר חדש הנעשה ע"י שימוש בטוויטר.
מטרת המחקר היתה לבדוק תנודות במצבי רוח, תוך התיחסות לזמנים שונים ולנסיבות (באופן כללי כמובן).
התוצאות מופיעות על המפה.
הסרגל הצבעוני המופיע בתחילה- זה סרגל המראה את הטווח בין תחושות שליליים (צבע אדום) ועד תחושות חיוביים (צבע ירוק).
היה מעניין לבדוק מה תנודות מצב הרוח בקרב יושבי מדינתינו, לאור העובדה שלצערינו ישנם הרבה סיבות לרגשות שליליים מעבר לחוסר שעות שינה....

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

המדיום הוא המסר?!?

אני מרגישה צורך לכתוב.
להעלות את אשר התרחשו הארועים מאתמול.
אני רואה קשר בין הדברים- יהיו כאלו שלא...
אדם באמונתו יחיה...
הבלוג הפעם מתאר מקרים וסיטואציות בהם נתקלתי ביממה האחרונה
ניכר כי אין קשר בין הארועים
אך היום בערב הבנתי את הקשר
ואותו ארחיב בהמשך.....

אז נתחיל מאתמול
בשבת האחרונה התארחנו אצל משפחה נחמדה לארוחת שבת.
כאשר אנו צועדים חזרה הביתה מארוחת השבת
אנו פוגשים בדרך זוג מהישוב
שבעבר חינכתי את ביתם המקסימה כאשר היתה היא בכיתה ג'.
ילדה מיוחדת במינה!
אנו מברכים האחד את השני בברכת "שבת שלום"
ואני דורשת לשלומה של התלמידה - שבגרה מאז, והשנה היא כבר בכיתה י'.
האמא, נאנחת בקול וגונחת ושוב נאנחת ואני מרגישה כי נגעתי בנקודה רגישה.
האמא לבסוף אומרת -
 "אני מקווה ומייחלת שהגיל ההתבגרות הזה יעבור ומהר...
כל היום היא בפייסבוק, אינטרנט, ובין לבין נוסעת לקניות אינסופיות, אנחנו מרגישים
חיוניים רק בזכות הארנק. תאמיני לי, תכיני את עצמך לגיל ההתבגרות"
"ילדייך עוד קטנים בשנים" מוסיפה אותה האם "כשיגדלו תביני על מה אני מדברת..
ואם את חלילה חושבת שזה נגמר כשהם מתחתנים- אז טעות בידך!
אז מצטרפים גם הבן זוג והנכדים"....
אני חיבת להבהיר שמהכרותי הקודמת עם האמא
אני יודעת כי היא אמא מאוד חמה, מאוד קשובה
מאוד אוהבת ותומכת.
הצטערתי לשמוע כי היא כ"כ מוצפת רגשית מההתבגרות של ביתה
עד כדי כך שמברכת "שבת שלום" ומשאלה תמימה
- האמא החליטה לפצוח בנאום עצוב המתאר את גיל ההתבגרות של ביתה..
עד כאן סיפור ראשון.

סיפור שני -
כבר זמן מה שני ילדיי הגדולים (הודיה בת 12 ושילה בן 9)
 חסכו כסף ע"מ לרכוש לעצמם דבר מה.
מכיון שהם שמעו שיש לי היום קניות בקניון
הם ביקשו כי ארכוש עבורם בכספם את מה שביקשו.
כל אחד מהם ביקש משהו אחר, קיבלתי תקציב מהשניים ורשימת פונקציות
שהם מבקשים שאברר  בזמן הרכישה.
שילה חיפש משחק מחשב
פניתי לאחת החנויות וביקשתי לדעת מה יש להם להציע.
המוכר מיד הפנה אותי למדפים מלא משחקי מחשב
והתחיל פוצח בשכנועים על המחירים וההנחות הניתנות.
כשניסיתי לברר מה תוכן המשחק ומה הנושא
הסביר לי המוכר כדרך אגב,
על אחד המשחקים כי -
"זה משחק מאוד רגוע, כמעט ללא אלימות.
מטרת המשחק להרוג את הרופא".
"מה?" שאלתי. "הרי אמרת ללא אלימות?!?".
"נכון" ענה המוכר. "וכי מה ציפית? שלא תהיה עלילה? ברור שצריך להרוג משהו, אחרת הילד ישתעמם".
"רגע!" הקשיתי "אם לזה אתה קורה משחק כמעט ללא אלימות, אינני רוצה לחשוב מהו משחק אלים בעיניך".
"תראי, ישנם משחקים גם עם דקירות וגם עם רובים, אך אמרת שאת רוצה משחק נעים"....
טוב,לא אלאה אתכם בפרטים אך אני בטוחה שכמו שאני היתי המומה מרמת המשחקים ותוכנם
המוכר היה לא פחות המום מכך שלא רכשתי את המשחק ובעיקר לא הבין על מה המהומה.
לבסוף הוא סיכם ואמר: "תראי, אני בטוח שהבן שלך משחק וחשוף למשחקים כאלו.
הרי זה מה שהילדים משחקים היום והם רגילים לכך..האינטרנט מלא במשחקים כאלו. ואם את חושבת שלא- את תמימה!".
את שאר המשפט לא יכלתי לשמוע, רק מלמלתי מילות תודה ומיהרתי לצאת מהחנות
כאשר אני המומה ודואבת למה שהילדים חשופים היום.

פניתי לחנות צילום בה ביקשתי לרכוש לביתי מצלמה.
בחנתי ובררתי על מספר מצלמות
לבסוף המוכר הציע לי 2 מצלמות בהפרש של 50 ש"ח האחת מהשניה.
"תראי", אמר המוכר הנחמד "המצלמה הזו, מאוד טובה אך החסרון בה היא שצריך להטעין אותה במשך 3 שעות
לפני השימוש".
"מצוין," עניתי, "ברשותך נראה לי שפספסתי משהו, אמרת חסרון? למה חסרון? "
"כי זה הרבה זמן, ואם ילד רוצה לצלם מיד הוא צריך להמתין"
"ואז...?" ניסיתי להבין .
"תראי" אמר המוכר " הילדים היום לא אוהבים להמתין, הם אוהבים ישר לצלם.
ולכן יש את המצלמה השניה שמגיעה עם בטריות שנטענות בחצי מהזמן".
באמת שלא הבנתי למה ילד לא יכול לחכות חלילה 3 שעות תמימות!!!!!!!!!
"תראי, הם גדלים במציאות שהכל און-ליין. אין להם סבלנות להמתין ולחכות" ניסה המוכר להסביר.
היתי בטוחה כי המוכר צוחק. אך משלא ראיתי חיוך אחד הבנתי כי הוא מדבר בשיא הרצינות.
הרגשתי כי הראש כואב
התחושה היתה כמו בת כפר שיצאה לעיר.
מה זה הדברים האלו? כיצד יתכן שאנחנו במו ידינו
הורסים לילדינו הרכים את כל החינוך??????
במקום ללמדם על תהליך ועל עמל
אנו מלמדים אותם על חוסר סבלנות, מיידיות, ואלימות.
במקום שאנחנו כהורים וכמחנכים נוביל את הדרך
נראה כי אנחנו מובלים ע"י ילדינו.
גדלנו "דור אינסטנט"-דור שהתרגל כי הכל צריך להיות מיידי , עכשוי.
הרי זה לא מה שאנו מרגילים אותם בגלישתם באינטרנט?
הרי מהירות 2.5 כבר יותר מדי איטית.
רחמנא לצלן, הילד נאלץ לחכות ולהמתין יותר מדקה
אז אנחנו ההורים - ישר מעלים את מהירות הגלישה
כדי שהילד חלילה לא יחכה ולו לשניה.
ואם עד עכשיו באינטרנט הוא צפה במשחק כדורסל
פתאום זה כבר לא מעניין ולא מיוחד
כי אפשר לשחק במשחק עם הריגה ורציחה
זה יותר מותח מעניין ומיוחד.
ולא לדבר על כך שכאשר חבר פונה לאותו ילד
ורוצה לשתפו בדבר מה.
אותו ילד חצי מקשיב (אם בכלל...)
כי הוא עסוק בשליחת מסרון תוך כדי ובדיקת אימלים ופייסבוק כאחד...
אה, ופייסבוק בכלל (כזכור נושא רגיש אצלי לאחרונה)
בפייסבוק עצמו
הילדים לומדים כי רק תגובות רדודות ומצחיקות את הקרוא ילהיב.
שלא לדבר על תמונות ושאר מטעמים....

חזרתי הביתה מאוד עצובה
הרגשתי כי אני מגדלת את ילדיי
בעולם שהשתגע.
רציתי לצעוק בקול ולומר
"רגע, עצרו הכל! עד היכן נגיע! בואו נתפקס ונחשוב
נראה מה נכון ומה בכלל לא!
עלינו  לקדש את האמצעים למטרה
אך
כנראה את העולם לא אוכל לשנות.
והלואי שבביתי , בילדיי, אהוביי-
אותם הפגעים
לא יפגעו.

והלכתי לסידור- מקום מבטחי ,ופתחתי בתפילת "עלינו לשבח"
תפילה הנאמרת בסוף התפילה.
והמילים קבלו משמעות עמוקה יותר, הבנה גדולה יותר...
ואחרי הקריאה נמלאתי שמחה
על רבותינו שאותנו מנחים מזה דורות
כיצד לנהוג ולהתכנס בתוך עצמינו
ולדבוק בדרך הישרה....
"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, ...
עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן,  וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"



יום שבת, 3 בדצמבר 2011

פייסבוק.....כל הכבוד לנוער!

טוב...
אז נושא - יש!
מבוא - יש!
ועכשיו המרדף אחרי מציאת החומרים הרלוונטיים.

ולפני שאפרט על החומרים הנפלאים שקיבלתי
אכתוב מילת  שאפו לנוער ולכל מי שמשתמש בפייסבוק  -
אחרי נסיון של שבוע להבין איך הפייסבוק פועל
הבנתי שכנראה גם אני מיושנת ולא מעודכנת.
ה"קיר" מלא מסרים, צאטים, קבוצות חברים, איתור חברים
תוך כדי קפיצת התמונות.
הרגשתי בזמן שניסיתי להבין מי נגד מי
כמו ילדה עם בעיות קשב וריכוז.
ורק על זה מגיע לנוער שאפו על כך שהם מצליחים להבין משהו בפייסבוק.
אינני מבינה על מה ההתלהבות הגדולה
אבל -
נון שוין, לא על זה נושא עבודתי
אלא על תופעת הפייסבוק בקרב בני הנוער בציונות הדתית.
אני רק מקווה שבזמן כתיבת העבודה
החומרים הביבליוגרפיים לא יהיו כבר לא רלוונטים
כי בקצב היום של הדברים,מה שהיה אתמול- כבר לא רלוונטי.

במסגרת חיפושי אחר חומר על הפייסבוק
פניתי לרב יונה גודמן בבקשת עזרה למציאת החומרים.
הרב, נענה בשמחה למשימה
ושלח לי מספר מאמרים על הפייסבוק
שנכתבו בידי רבנים..
מצ"ב קישור ששווה לראות ולהפנים....
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=7207&cat_id=4069

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

עבודה סמנריונית

טוב, אז החגיגה נגמרה. חופשת הלידה תמה ואני ללימודים חזרתי
ויחד עם החזרה ללימודים . צריך להתרגל להפעיל את הראש מחדש
בכל הנוגע לעבודת סיום לתואר השני.
אז אומנם בבלוג אני אמורה לכתוב רק דברים הקשורים ללימודים ולצד הפדגוגי הקשור לתקשוב
אבל אני כאדם מאמין- מאמינה כי הכל קשור להכל והעיקר אני מאמינה כי אין דבר הקורה בחיינו סתם.
לכל דבר יש משמעות.
אני רואה זאת גם בהחלטה על נושא כתיבת העבודה.
כפי שכתבתי בעבר, שמעתי בכנס לנשים דתיות את הרצאתו המרתקת של הרב יונה גודמן על סכנות הפייסבוק
ואז החלטתי לכתוב בעבודתי על נושא זה.
במקביל, במסגרת עבודתי במשרד החינוך.
נחשפתי למקרים של תלמידים עם בעיות רגשיות מאוד מאוד קשות אשר חלקם הגדול מוצא את עצמו מכור לפייסבוק.
אייני באה להגיד כי בעקבות הפייסבוק הם במצב רגשי כזה. אך בטח זה לא תרם למצבם....
וכך מצאתי את עצמי מתגבשת עם נושא העבודה שמאוד מסקרן ומענין אותי
המשלב בתוכו גם את ההתיחסות לזרם הדתי ממנו אני באה, גם לגיל ההתבגרות- גיל איתו אני עובדת וגם עם הסכנות בפייסבוק.
אני עכשיו בשלב אסיפת חומרים לעבודה.
אני יודעת שזה תחילתו של מסע שאני מאוד סקרנית לראות מה ייצא ממנו.....

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

דור המסכים

כל דור וההגדרות המאפיינות אותו....
"דור המסכים"- זה ההגדרה שנתן ד"ר ליאון תמיר לדור של היום.
נכחתי בהרצאתו של תמיר השבוע,
תמיר-  אנתרופולוג המתמחה בחקר תרבות הפנאי של בני הנוער בישראל.


להלן עיקרי משנתו של תמיר ליאון, כפי שהובאה בהרצאתו:

*    הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל בימינו הנו פער שהולך וגדל לעומת הדורות הקודמים.

*   ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימינו הנה ההתמכרות למסכים:
מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב. יתרה מכך - זמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד, עולה (בהרבה) על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו.
 לדעתו של תמיד, ההתמכרות למסכים היא יותר ממכרת מהתמכרות לסמים, וגם הגמילה מכך יותר קשה.

*   לחשיפה מוגברת למסכים יש השפעה על: שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות
    מיידיות ותרבות של "כאן ועכשיו" ללא יכולת לדחיית סיפוקים ; שטחיות, פאסיביות, חוסר
    גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS
    במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.

*   התכנים העוברים במסכים מעודדים: אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והעדר ערכים.
    למדנו שה'סלבס' שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.

*    החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער אשר מובילה לשיח אלים
     ומנוכר. כדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים.


* ילדינו הפסיקו לחיות את החיים - הם רק מדווחים על החיים. מבחינתם אם אין לויה - אין בסיס לשיתופיות.


* ילדינו אינם יודעים להיות לבד עם עצמם- להעסיק את עצמם, הם צריכים כל הזמן אטרקציות.

ליאון הביא גם נתונים שאותי לפחות הפתיעו-
-בהולנד, סם ההתמכרות של הילדים שם לפייסבוק ברמה 5!
- בני נוער דתים בהרבה יותר מחוברים לפייסבוק (גם במינון) מאשר בציבור החילוני.


אז אחרי  כל התמונה העגומה , אותה שמענו בהרצאה.
תמיר נתן גם פתרונות- איך לדעתו כהורים ואנשי חינוך עלינו לנהוג.
את הפתרונות -לא אכתוב, אלא תלכו לשמוע את הרצאתו המדהימה.

אסיים בנקודה מענינת שליאון הוסיף בהרצאתו-
על כך, שילדים שהוריהם הוציאו מהם את המחשב / טלויזיה מהחדר ,
בחודש הראשון הילדים היו בקריזה. לא הצליחו להתמודד עם הכעס מול ההורים.
אך לאחר חודש , ואני מוסיפה, שזה רק מחדד  את מה
כששאלו את הילדים האם הם מוכנים להחזיר שוב את המסך לחדר - הילדים השבו בשלילה החלטית! 


שהמחקרים מראים שהדבר החשוב ביותר לאנשים הוא – יחס אישי.

לא משנה מקום העבודה, הגיל, החתך הסוציו אקונומי, הניסיון, הבכירות – אנשים, בכל הרמות ובכל הגילאים, רוצים שיתייחסו אליהם באופן אישי ויענו על הצרכים הספציפיים שלהם

כולי תפילה שנצליח לנתב את הכלי "המסכי" בצורה מושכלת, במינון הנכון. ללא פגיעה בילדינו שכל כך רוצים אותנו לידם. גם אם הם לא תמיד מראים או מקרינים זאת.....

 

יום שני, 1 באוגוסט 2011

פייסבוק ככלי לשינוי חברתי

הכל התחיל מתוך מקרה בודד שקרה לאמא חד הורית- דפני ליף.  אשר נאלצה לחפש דירה חדשה בתל אביב והופתעה לגלות מה הם מחירי השכירות בעיר. ליץ עברה להתגורר באוהל בכיכר המדינה, כמחאה על העלאת מחירי השכירויות. ופרסמה בפייסבוק קריאה לציבור. שמי שמעוניין לבוא להצטרף אליה- מוזמן. מסתבר שהפייסבוק היווה אכן כלי מדהים למחאה.
בעקבות קריאתה של דפני, יצאו לרחובות 150,000 אנשים שמאסו במצב הדיור!
בנוסף לכך הוקמו ברחבי הארץ מאהלי מחאה , משפחות שלמות עברו להתגורר באוהלים כחלק מהמחאה.
ההיענות הגדולה בעקבות הפניה בפייסבוק הפתיעו אותי מבחינת המימדים הגדולים.
וכפי שציינתי בפוסטים הקודמים- לפייסבוק הרבה פנים. לפעמים לטוב, לפעמים לרע.
לעיתים שימושים לימודיים, חברתיים , והפעם גם לשימוש לצדק חברתי....
הלואי ובאמת מחאה זו תשפיע לא רק מול האנשים שזועקים לצדק . אלא גם מול האנשים שיושבים ומחליטים את ההחלטות על הקורה במדינתנו.

יום ראשון, 17 ביולי 2011

פייסבוק

השבוע נכחתי בכנס של "בניין שלם" - כנס המיועד לנשים  בנושא: משפחה, זוגיות וחינוך הילדים.
כנס בו משתתפים קרב ל4,000 נשים! (לאו דוקא מהציבור הדתי)
נשים הצמאות לדעת וללמוד כיצד לקדם את הזוגיות, חינוך ילדיהם והקשר עם המשפחה.
אחת ההרצאות היתה בנושא הפייסבוק.
את ההרצאה העביר הרב יונה גודמן - רב הידוע בציבור הדתי.
הרב יונה החליט לבדוק לפני כשנתיים -את סכנות האינטרנט.
מתוך מקום של בחינה ובדיקה . מתוך ידיעה שלאט לאט הציבור הדתי נחשף לכלי זה ויהיה נכון לבדוק את מקומו של האינטרנט בבית.
כחלק מהדברים שהרב יונה בדק, הוא בדק את נושא הפייסבוק.
 והעלה בכנס,  בפני 400 משתתפות, את רשמיו.
אנסה להביא אותם בקצרה:
כאשר התחילה ההרצאה, פנה הרב יונה בשאלה לקהל השומעות:
 "למי מהמשתתפות יש כאן פייסבוק?"  - כ10 נשים הרימו את ידן.
מיד לאחר מכן שאל הרב יונה -
"למי מהיושבות בקהל הילדים שלהם מחוברים לפייסבוק"? - רוב קהל הנשים הצביע.
הרב יונה אמר: אתן מבינות, כי לרובינו בקהל אין שמץ של מושג לאין ילדינו גולשים. אנחנו לא מכרים את הפייסבוק בזמן שילדינו מתכתבים ומצוטטים.
הרב יונה , התחיל בסקירה קצרה על הפן הפסכלוגי הקשור לגיל ההתבגרות:
- דור ילדינו נולד לתוך מציאות אחרת.
 - הפער הדיגיטלי הוא כעין פער דורות.
- ביהדות אנו מאמינים כי יש מסורת העוברת מאב לבנו, הכוח, התבונה והמוסר  מצויים בידי המבוגר, בידי האב המחנך,המנחיל את ידיעותיו , ערכיו וכו' לבנו, בדור הזה הילדים נמצאים בעולם ידע תקשובי הגבוה מהוריהם. כך שהילד כבר לא נזקק לאב, הוא יודע שהכל הוא יכול למצוא באינטרנט את כל התשובות לשאלותיו ואפילו גם מה שלא חיפש.
 - אנחנו, דור ההורים- מהגרים דיגטלים וילדינו- הם ילידים דיגטלים: הרב יונה המשיל זאת לעליה לארץ: כאשר עולה חדש עולה לארץ הוא מודע לכך שהוא לא מכיר את השפה וכי יהיה פער בינו לבין היושבים בארץ וזה היתרון אצל אותו עולה- הוא מודע לקושי ומטפל בו. לעומת זאת. אנחנו דור המבוגרים, איננו מבינים כי איננו מבינים את שפת ילדינו ואנו בטוחים שאנו יודעים ומבינים ומכירים את השפה.יתרה מזאת, מכיון שאנחנו בטוחים כי אנו מכירים את השפה אנו לא מאמינים וקולטים עד כמה התכנים באינטרנט יכולים להיות פרוצים.
כלומר:
- להורים אין שמץ של מושג מה ילד קורא ורואה.
-ראו במחקרים כי הרבה פעמים שילד נחשף למשהו לא טוב באינטרנט, הוא לא מספר זאת להוריו: או מפני שהוא מפחד שהם יכעסו עליו הוא שהוא מפחד שהם ישללו ממנו לגמרי את ההכנסות לאינטרנט.

אם נסקור את המאפיינים העיקריים של גילההתבגרות נראה כי:
- בגיל הזה המתבגר אוהב לקחת סיכונים.
- ישנה אפשרות של בחירת זהויות אצל המתבגר.
- רצון לעצמאות.
- רצון לקשר לבינו ובינה.
- רצון למידע לנושאים רגישים.
ואם נשים לב, נראב שאת כל המאפיינים שצוינו , הילדים שלנו עושים באינטרנט.

ועולים שאלות מאוד קשות לגבי הגלישה באינטרנט של ילדינו ולגבי תפקידנו כהורים:
- האם אנחנו באמת שותפים למסע ההתבגרות של ילדינו? או שמא ילדינו חווה זאתלבדו מול הרשת האינטרנטית?
- האם האינטרנט הוא משמש כלי או מהות?
- מה המדיניות המשפחתית שעלינו לנקוף? להאבק? להתעלם? לשקף לילד או שמא להצטרף אליו?

מה שבטוח זה שהורה שהיה יודע שילדו מסתובב ברחוב באופן קבוע, היה ישר רץלבדוק לאן ילדו הולך ולאן הוא מסתובב, עם מי הוא מסתובבב ובעיקר מה הוא עושה שם. להורים כיום יש תחושה שהנה, הבן שלי בבבית- במקום המוגן שלו, אך הם לא מעלים בדעתם שהרחוב נמצא אצליהם בבית. הכל חשוף, הכל פרוץ.
אז לפני שנמצא פתרונות. בואו נבדוק בכלל מה היתרונות ומה החסרונות של הפיסבוק:
היתרונות:
 - אפשרות ליצירית קשרים חברתיים, משפחתיים של הילד עם העולם.
- יכולת להתעדכן על הנעשה.

החסרונות:
- בזבוז זמן .
- חשיפה לתמונותוסרטונים.
- חלק מהתמונות נוראיות, מנסות להיות כמה שיותר חשופות ופתוחות ע"מ לזמן כמה שיותר אנשים לצפות בפייסבוק שלך.
- חשיפת הזהת האישית.
- שיווק עצמי- ע"מ שיקראו בפייסבוק, כל אחד מנסה לשווק את עצמו.
- אשליית חברות.
- ערטול רגשי.
וכמובן שיש סכנות: גניבת זהות של מישהו ובריונות .

אז מה בעצם אנחנו כהורים יכולים לעשות?
-אנחנו יכולים להנחות את ילדינו  להגדיר בפייסבוק אפשרות שהתוכן יהיה פתוח רק לאנשיםמסוימים ולא לכל העולם.
- לא לאשר כל בקשת חברות.
- "לא להרדם בשמירה" - לשים את המחשב בסלון, לבדוק מדי פעם היכן ילדינו גולשים.
- להגביל את זמן ילדינו באינטרנט - כע חצי שעה ביום!
- שיחה ודיבור מתמשך עם ילדינו על הסכנות בפייסבוק וכו'.

הסכנה העכשווית היא הפייסבוק. אך גם אם נדע להתמודד איתה הסכנות הבאות מתרגשות ובאות, ככל נהיה פתוחים יותר כך הסכנות גדולות יותר.
ורק אסיים כי הרב אבינר , הוציא פסק הלכה כי במחשב יש דין של דיני ייחוד....זה כשלעצמו אומר המון.....

יום שבת, 25 ביוני 2011

הרבה יותר מפייסבוק...

"הרבה יותר מפייסבוק" - זהו שם המאמר שנכתב בעיתון "שיעור חופשי"- עיתון המיועד לציבור המורים. (גיליון 95)
המאמר סוקר בקצרה את התייחסותו של ישראל נעים- רכז תקשוב בבתי"ס באשקלון לעמדת התלמידים והמורים לנושא התקשוב בבתיה"ס.
נעים, טוען כי התלמידים כלל לא מודעים כי המחשב יכול לשמש גם ללמידה פעילה, ועיקר פעילותם היא בהפעלת משחקים והתכתבויות בפייסבוק. הוא כרכז תקשוב, מנסה להחדיר הן למורים והן לתלמידים את השימוש במחשב ככלי למינוף הלמידה.
נעים בעבודת התזה שלו , בדק את הקשר שבין הפעלת תוכנית התקשוב בבתי הספר היסודיים לבין עמדות התלמידים והמורים לגבי הלמידה המתוקשבת. המחקר הצביע, כצפוי, על פער גדול בין תלמידים שלמדו בבתיה"ס שנכנסו לפרויקט, לעומת תלמידים בהם לא הופעל הפרויקט.עיקר הפער נסב סביב מיומנות התלמידים בחיפוש חומר במאגרי האינטרנט. והשתמשות באינטרנט ככלי למחקר עצמאי.
נתון נוסף מעניין בעבודת התזה של נעים העלה כי, הבנות נוטות להשתמש יותר מהבנים לצורך תקשורת. למשל ע"י שימוש בפורום או בדוא"ל.
נעים משער כי פער זה מעיד כי הבנות הן יותר וורבליות ותקשורתיות יותר מהבנים.וכי הן ממשיכות לשוחח האחת עם השניה  ולהעזר זו בזו גם כשהן מול מחשב..
הנתונים הראו כי מורים שפעלו בסביבה מתוקשבת , גילו מוטיבציה גבוהה יותר להוראה באמצעות תקשוב והפעלת יישומים מתוקשבים, והביעו שביעות רצון מהוראה ולמידה באמצעות תקשוב. בבתי הספר שבהם הופעלה תוכנית התקשוב , דווקא המורים הותיקים גילו מומחיות רבה יותר במערכת התקשוב.
נעים סובר שלמורים הותיקים, יש  ותק גם בהתנהלות מול המחשב והרשת, וגם ותק ברמה הפדגוגית. ולכן לדעתו הם הגיעו לרת מומחיות כה גבוהה.
הלוואי ונשכיל ללמוד מעבודת המחקר של נעים ונצליח ליישם דברים אלו בבתי הספר בו אנו מכניסים את מערכת התקשוב..