רשומה אחרונה

וואו! לא להאמין!
שנה וחצי של לימודים אינטנסיביים באים לסיומם.
זה הזמן לסכם ולהסתכל קצת אחורה ולראות מה הלימודים שינו אצלי.


נכנסתי ללמוד במכללה באור יהודה. בתחום של "תקשוב ולמידה" -
נושא אשר מאוד תופס תאוצה לאחרונה במערכת החינוך בישראל
אך יחד עם זאת, נושא אשר לא הוטמע ולא הוכנס כמעט למסגרות החינוכיות מהם אני מגיעה
ומהסביבה בה אני חיה.


כל נושא האינטרנט , מקבל כמעט תמיד אסוציאציה שלילית בציבור שלנו.
מצד אחד - הדור הצעיר כבר נמצא מזמן באתרי האינטרנט. אך הדור המבוגר - מאוד חושש ממנו.
ולכן מאוד אתגר וסקרן אותי להכנס לנישה הזאת.
כזאת אני! אוהבת אתגרים ושינויים.


לא אתייחס בבלוג לכל מהלך הלימודים , מכיון שהמקום צר מהלכיל.
אך כן אתיחס לבלוג הלימודי-
כחלק מחובות סיום הלימודים. נדרשנו לכתוב בלוג בנושא התחום הלימודי בו אנו לומדים.
בתחילה, כאשר דר' גילה קורץ, פרטה לנו על המטלה של הבלוג. מאוד נרתעתי.
לא היה נראה לי כלל לכתוב יומן אישי בפורמט אינטרנטי הפתוח לכל ועוד בנושא לימודי????
מאוד חששתי. מכך שלא יהיה לי מה לכתוב, איך לכתוב כו'.
אך עד מהרה החששות הפכו להנאות.
פתאום מצאתי את עצמי , חושבת במהלך כל השבוע מה אני הולכת לפרסם בבלוג.
הרגשתי כי יש לי הזדמנות להעביר את הגיגי (חלקם לפחות) , לרשות הרבים.
יכולת להתבונן על הדברים ולהגיב אליהם דרך העינים שלי.
והיום, כשאני קוראת את הפוסטים שפרסמתי
אני אכן רואה את התהליך הארוך שעברתי, בזמן כ"כ קצר.
בתחילהמרגישים את ההססנות. את המשפטים הקצרים.
את חוסר ההתבוננות לצדדים ולצעדים הנעשיםם סביבי
ואט אט הכתיבה נפתחה.
לא מכורח אלא מרצון ומתוך שמחה לשתף את סובביי.


לשמחתי הרבה, היו אנשים שהגיבו לפוסטים שנכתבו.
תגובותיהם של הקוראים נתנו לי כיווני חשיבה שונים.
קראתי כל תגובה לפחות מספר פעמים.
ניסיתי להפיק ממנה מסר ותובנה.
מאוד הערכתי את הכותב, שישב וכתב תגובה .
למדתי מה זה שיתופיות ולמידה דרך הבלוג.


אומנם,התכוונתי לכתוב רק על הבלוג
אך אינני יכולה שלא להתיחס לפייסבוק הקבוצתי ולקבוצה הנפלאה, בה נפלה לי הזכות ללמוד.
הקבוצה שלנו, תקשוב 2010. קבוצה מאוד מאוד מאוד הטרוגנית.
הפכו מאוסף אנשים לקבוצה  תומכת, אכפתית ועוזרת.
נפתח  קבוצה בפייסבוק של חברי הקבוצה.
אין לי מילים לתאר את מה שנעשה בה.
החל מסיכומי שיעור שהועברו בשמחה לכל מי שהיה חסר באותו יום.
איחולי החלמה מהירה לחסרים, העברת חומרים חשובים,
הכנות למבחנים, עזרה בכל דבר דבר!
וכלה אפילו בחיזוקים אחד לשני.איחולי מזל טוב לנישואים הטריים.
החום והאכפתיות הורגשו על גבי המחשב.
באמת אין מילים!
אם לפני הלימודים היתי מאוד ספקטית לגבי החיוביות בשימוש הפייסבוק
למדתי כי ניתן להשתמש בו גם לדברים נפלאים (כמובן הודות לקבוצה המופלאה).




אז לקראת סיום,
אני יודעת כי התקשוב הוא נושא עדין חדש עבורי.
אני עדין מנסה ללמוד אותו.


אני משתמשת בו בעבודתי.
ואמשיך מצד אחד ללמוד אותו אך לזכור כי זהו כלי ולא המטרה.
וכי את התוכן חשוב שאני אצוק בדרכי שלי.


תודה לדר'גילה קורץ על שנה וחצי של מסירות אין קץ
לכל מה שקשור ללימודינו.
אם בתוכן ואם בפן האנושי המדהים שלה.
לפרופ' חן על מה שהצליח להקים במכללה.
מאחלת לכולנו, להיות שליחים בלב ובנפש של ההוראה
כפי שלמדתי  מפרופ' חן
אשר ממנו קיבלתי הרבה השראה
והמון לימוד מהי ענוה.


וכמובן לחבריי לספסל הלימודים.
אני בטוחה שאת הבלוג שלי אמשיך מרצוני החופשי
גם לאחר תקופת העומס והבחינות.


בהצלחה לכולם
ורד אברהם

לקראת סיומה של תקופה....

אנו עומדים היום בסיומה של תקופה. תקופה בה ניסינו לפרוץ דרך. תקופה בה למדנו לדעת לשלב בין ישן וחדש.

חינוך שקיים מקדמת דנא. חינוך וקשר בין מורה לתלמיד שמקבל בשנים האחרונות כיוון חדש של תקשוב בלמידה.

חינוך הדוגל בפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו".

על פניו מה החידוש הגדול?

אנו כהורים כמחנכים, מנסים לחנך את הילדים ליעד מסוים אותו אנו רוצים להשריש אך ללכת לפי דרכם של הילדים.

הרש"ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש ז"ל) ראה בפסוק "חנוך לנער על פי דרכו"- יסוד חשוב בהדרכה החינוכית על סמך הפסוק במשלי שצוטט לעיל, מסיק הירש כי יש לחנך כל ילד ונער באופן מיוחד ואישי, בהתאם לעתיד הצפוי לו על פי נטיותיו, אותן יש לאבחן כבר בגיל הילדות, מוקדם ככל האפשר.

ועוד מוסיף הרב- "המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל".

דהיינו- אדם שנותן אותו מענה לשתי דמויות שונות- לא רק שהוא לא בונה, אלא הוא מקלקל.

אני מאמינה שהרש"ר הירש לא התכוון בכתיבתו לשילוב התקשוב  בהוראה. אלא רצה לטעת בנו יסוד גדול- בו עלינו לחבור לילד כפי שהוא.

ילד שטוב באומנות-ללמדו דרך אומנות.

ילד שכשרוני במוסיקה-לחבור אליו דרך הנגינה.

וילדים שקשורים לאינטרנט- כן! לחבור אליהם דרך האינטרנט.

ולכאורה אנו בסיום-

נפרד כידידים, נפנה כל אחד לדרכו, נאכסן את הקלסרים בארון ונמשיך לשלב הבא.

אך ניתן לראות את המעבר גם בצורה אחרת:

ביהדות כאשר מסיימים מסכת גמרא נהוג לומר בסוף המסכת: "הדרן עלך".

לדוגמא: כאשר גומרים ללמוד את מסכת ברכות, אומרים: "הדרן עלך מסכת ברכות". מה הפירוש?

"הדרן עלך" בארמית זה: "נחזור עליך".

למה שנגיד "נחזור עליך" אם הרגע סיימנו?

אלא זאת נקודה חינוכית חשובה. גם אם סיימנו שלב בחיים, הדבר לא נשכח מאחור. לא מאפסנים בבוידם והולכים למשהו אחר, אלא אנו מבטאים בפה ואומרים: "נהנו מהלימוד, הלימוד היה משמעותי, ולכן אני מאמין שעוד אחזור אליך. אם לא פיזית ממש אלמד במסכת, בטוח שלמסרים שלמדתי ונהנתי מהם אחזור בהמשך לימודי. וכשאחזור אליהם- לא אחזור באותה רמה אלא בלימוד ספיראלי שעולה ועולה בכל פעם מחדש".

מעבר לחומר שלמדנו כאן במכללה הרווחנו משהו גדול מעבר- הרווחנו להכיר ולחוות "חומר אנושי". האנשים הנפלאים שחלקו ביחד את הלימוד הזה, שנטו שכם, שעזרו אחד לשני, בחן, בחיוך ורוחב לב- היו הלימוד הגדול ביותר עבורי במכללה. החברות הזאת הסירה מסכים והועברה הן במפגש פנים אל פנים, והן על גבי הפייסבוק והבלוגים.

 נחזור בשמחה ונשמור על קשר.

כשדוד נפרד מיהונתן חברו הטוב הוא אומר: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".

כך אני מרגישה גם אל החבורה הלומדת: נעמתם לי מאוד!!

אני בטוחה שאל הידע הרחב, הרחבת האופקים והטכניקות שלמדנו נחזור אליהם בכל מיני צמתים בחיינו.

לכל זמן, ועת לכל חפץ!

מה יתרון לעושה- מאשר הוא עמל!!

נצא אל השטח- נעמול להטמיע את מה שלמדנו.

והלוואי ונצליח להטמיע- "חנוך הנער על פי דרכו"....