יום שלישי, 24 בינואר 2012

רשומה אחרונה

וואו! לא להאמין!
שנה וחצי של לימודים אינטנסיביים באים לסיומם.
זה הזמן לסכם ולהסתכל קצת אחורה ולראות מה הלימודים שינו אצלי.


נכנסתי ללמוד במכללה באור יהודה. בתחום של "תקשוב ולמידה" -
נושא אשר מאוד תופס תאוצה לאחרונה במערכת החינוך בישראל
אך יחד עם זאת, נושא אשר לא הוטמע ולא הוכנס כמעט למסגרות החינוכיות מהם אני מגיעה
ומהסביבה בה אני חיה.


כל נושא האינטרנט , מקבל כמעט תמיד אסוציאציה שלילית בציבור שלנו.
מצד אחד - הדור הצעיר כבר נמצא מזמן באתרי האינטרנט. אך הדור המבוגר - מאוד חושש ממנו.
ולכן מאוד אתגר וסקרן אותי להכנס לנישה הזאת.
כזאת אני! אוהבת אתגרים ושינויים.


לא אתייחס בבלוג לכל מהלך הלימודים , מכיון שהמקום צר מהלכיל.
אך כן אתיחס לבלוג הלימודי-
כחלק מחובות סיום הלימודים. נדרשנו לכתוב בלוג בנושא התחום הלימודי בו אנו לומדים.
בתחילה, כאשר דר' גילה קורץ, פרטה לנו על המטלה של הבלוג. מאוד נרתעתי.
לא היה נראה לי כלל לכתוב יומן אישי בפורמט אינטרנטי הפתוח לכל ועוד בנושא לימודי????
מאוד חששתי. מכך שלא יהיה לי מה לכתוב, איך לכתוב כו'.
אך עד מהרה החששות הפכו להנאות.
פתאום מצאתי את עצמי , חושבת במהלך כל השבוע מה אני הולכת לפרסם בבלוג.
הרגשתי כי יש לי הזדמנות להעביר את הגיגי (חלקם לפחות) , לרשות הרבים.
יכולת להתבונן על הדברים ולהגיב אליהם דרך העינים שלי.
והיום, כשאני קוראת את הפוסטים שפרסמתי
אני אכן רואה את התהליך הארוך שעברתי, בזמן כ"כ קצר.
בתחילהמרגישים את ההססנות. את המשפטים הקצרים.
את חוסר ההתבוננות לצדדים ולצעדים הנעשיםם סביבי
ואט אט הכתיבה נפתחה.
לא מכורח אלא מרצון ומתוך שמחה לשתף את סובביי.


לשמחתי הרבה, היו אנשים שהגיבו לפוסטים שנכתבו.
תגובותיהם של הקוראים נתנו לי כיווני חשיבה שונים.
קראתי כל תגובה לפחות מספר פעמים.
ניסיתי להפיק ממנה מסר ותובנה.
מאוד הערכתי את הכותב, שישב וכתב תגובה .
למדתי מה זה שיתופיות ולמידה דרך הבלוג.


אומנם,התכוונתי לכתוב רק על הבלוג
אך אינני יכולה שלא להתיחס לפייסבוק הקבוצתי ולקבוצה הנפלאה, בה נפלה לי הזכות ללמוד.
הקבוצה שלנו, תקשוב 2010. קבוצה מאוד מאוד מאוד הטרוגנית.
הפכו מאוסף אנשים לקבוצה  תומכת, אכפתית ועוזרת.
נפתח  קבוצה בפייסבוק של חברי הקבוצה.
אין לי מילים לתאר את מה שנעשה בה.
החל מסיכומי שיעור שהועברו בשמחה לכל מי שהיה חסר באותו יום.
איחולי החלמה מהירה לחסרים, העברת חומרים חשובים,
הכנות למבחנים, עזרה בכל דבר דבר!
וכלה אפילו בחיזוקים אחד לשני.איחולי מזל טוב לנישואים הטריים.
החום והאכפתיות הורגשו על גבי המחשב.
באמת אין מילים!
אם לפני הלימודים היתי מאוד ספקטית לגבי החיוביות בשימוש הפייסבוק
למדתי כי ניתן להשתמש בו גם לדברים נפלאים (כמובן הודות לקבוצה המופלאה).




אז לקראת סיום,
אני יודעת כי התקשוב הוא נושא עדין חדש עבורי.
אני עדין מנסה ללמוד אותו.


אני משתמשת בו בעבודתי.
ואמשיך מצד אחד ללמוד אותו אך לזכור כי זהו כלי ולא המטרה.
וכי את התוכן חשוב שאני אצוק בדרכי שלי.


תודה לדר'גילה קורץ על שנה וחצי של מסירות אין קץ
לכל מה שקשור ללימודינו.
אם בתוכן ואם בפן האנושי המדהים שלה.
לפרופ' חן על מה שהצליח להקים במכללה.
מאחלת לכולנו, להיות שליחים בלב ובנפש של ההוראה
כפי שלמדתי  מפרופ' חן
אשר ממנו קיבלתי הרבה השראה
והמון לימוד מהי ענוה.


וכמובן לחבריי לספסל הלימודים.
אני בטוחה שאת הבלוג שלי אמשיך מרצוני החופשי
גם לאחר תקופת העומס והבחינות.


בהצלחה לכולם
ורד אברהם

השיח עם עצמי

זהו, תקופת בחינות אחרונה.
לומדת שעות למבחנים תוך כדי הכנת עבודת גמר ועבודה לסיום קורס.
המוח כמערבל.לא פנוי 
מנסה להתנטרל ולהתפקס.
מה שכמעט בלתי אפשרי.
תוך כדי לימוד -
מקבלת צאט, 
אחרי שניה -אימל, 
תוך כדי בכי של תינוקי היקר,
נזכרת במאורעות אתמול. מה עשיתי נכונה ומה פחות.
ושוב -
מנסה להתכנס בחדר וללמוד...


אבל אז,
אני נפגשת במילים ובמשפטים
של הסיכומים משיעוריו של פרופ' דוד חן.
אני מגלה עד כמה הדברים שנאמרו בשיעורים (המרתקים)
כל כך נכונים
כל כך הגיוניים
כל כך מסבירים לי ומתארים לי את התהליך שאני עצמי עוברת כעת בזמן הלמידה למבחנים.
כשהראש לא פנוי.
הם מסבירים לי עד כמה הכל מתקשר להכל.
מסבירים לי, למה אני עומדת ובוחנת בחשדנות
כל יישום שנכנס לביתי
כל אתר שילדיי רוצים לצפות.
כל סרט וקלטת.
ולמה בחרתי לבחון בעבודת הגמר שלי
את הפייסבוק בקרב הציבור הדתי לאומי.


ובעיקר הם מסבירים לי- 
עד כמה התלמידים היקרים
אותם אני זוכה לפגוש במסגרת תפקידי במשרד החינוך
תלמידים אשר עולמם לא שפר עליהם. (במילים עדינות)
תלמידים בעלי מוצפות רגשית גבוהה
שאינם פנויים רגשית ללמידה.
כי ליבם ומחשבתם נתונים ל"מה אוכל היום"? "איך אבא יגיב אלי היום"?
ועוד שאלות רבות אחרות עצובות.
מתקשרים ועולים עם החומר היקר איתו נפגשתי שוב
כעת. אך בעיניים מאוד אחרות
אינני יכולה להעביר כאן את שלל הסיכומים והתובנות.
ולכן אתייחס בקצרה לחלק קטן מהנאמר:


המשפחה, כך הסביר בשיעוריו פרופ' חן
היא גורם חשוב בהתפתחות ולמידה של הילד. 
במחקר מיוחד שערך גו'ן האקרד בניו זילנד, בקרב 80 (!) מליון ילדים
נמצא  כי למשפחה יש השפעה של 54% מיכולות וההישגים של התלמידים.


פירושו של דבר,
שלסביבה (ביניהם המורים) יש השפעה של פחות מ50%.
אך צריך לזכור, כי הילד מקבל ידע לא דווקא מביה"ס
ביה"ס אינו סוכן הידע היחידי, הוא אינו כזה כבר מהמאה ה-20.
הילד לומד מכל דבר!


המתחרה הגדול ביותר הוא הטלויזיה. וכיום גם האינטרנט.
ולכן, עלינו לחשוב עשר פעמים לקראת מה אנו חושפים את הילד.


האם ללמדו 
כי האייטם הוא החשוב ?- או לעצור שניה את המירוץ ולבחון מה מסר שהוא מעביר דרכו?
האם לאפשר לו לראות ולצפות בכל דבר?
האם לתת לילד להחשף לתכנים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם שלנו?
אבל לא רק באינטרנט עסקינן
יש לכך גם השלכה
בכל דבר.
לדוגמא-
גם כשהתלמיד נפגש איתי המורה 
לשוחח על בעיה או קושי שאותו מטרידה.
במפגש 'פנים אל פנים'
עלינו לנהוג ביתר זהירות
בעודנו דמות חיקוי.
האם כאשר התלמיד  איתי מדבר 
ואני מקבלת מיסרון ואני מציצה עליו תוך כדי שיחתי עם הילד
התלמיד כבר קיבל את המסר בצורה גלויה.
לא יועיל כמה אדגיש לו כי "אני קשובה לך".
הוא הבין כי החפץ יותר חשוב לו ממני. 
והדוגמאות עוד רבות.


אומנם אין לנו לפי המחקר את רוב ההשפעה.
אך דווקא בגלל ההשפעה המצומצמת שיש לנו 
עלינו לחשוב המון לפני שאנו עושים ומדריכים
את התלמידים.


בהמשך החומר למבחן 
אני נפגשת שוב עם התאוריות השונות של החינוך
ועד כמה חלקם לא רלוונטים  להיום
עד כמה לא יתכן שאנו לומדים עפ"י גישות שהיו טובות ללפני מאה שנה
והיום כבר ממש-לא!
כיום,
כאשר הילד חשוף לים של ידע
עלינו ההורים והמחנכים
לדעת ללמדו בעיקר מיומנות
כיצד למפות את הידע הנרחב
מה רלוונטי ומה לא.
כיצד ללמוד בצורה "ספיראלית".
תוך הבניית הידע תוך כדי.


ואז, באמצע הלימוד המרתק ביני לבין עצמי
תוך כדי קבלת 'ים של ידע' הן מהחומר הרב מהקורס
והן מהאימלים, פייסבוק, והצאטים שמגיעים אלי.
בוכה תינוקי היקר שוב
ואני קמה ממקומי בחיוך
ומודה כי לפחות לי כהורה
יש את האפשרות
להשפיע עליו ביותר.
מרימה אותו ומרגיעה אותו וגם אותי
שבעולם של ידע
ושל אייטמים
לבעלי ולי
הכוח החשוב
בעיני ילדי.
ואני נושאת תפילה
שאצליח ליישם
את הנלמד
ולהיות קשובה
לעזור להם להיות המצפן של עצמם
לעזור לילדיי לדעת מה טוב ומה יותר טוב עבורם.
ומחליטה,
שכאשר אני איתם
את כל הטכנולוגיה אני משאירה בצד
כדי להיות שם בשבילם.
הלוואי....











יום שני, 23 בינואר 2012

לקראת סיומה של תקופה....


אנו עומדים היום בסיומה של תקופה. תקופה בה ניסינו לפרוץ דרך. תקופה בה למדנו לדעת לשלב בין ישן וחדש.
חינוך שקיים מקדמת דנא. חינוך וקשר בין מורה לתלמיד שמקבל בשנים האחרונות כיוון חדש של תקשוב בלמידה.
חינוך הדוגל בפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו".
על פניו מה החידוש הגדול?
אנו כהורים כמחנכים, מנסים לחנך את הילדים ליעד מסוים אותו אנו רוצים להשריש אך ללכת לפי דרכם של הילדים.
הרש"ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש ז"ל) ראה בפסוק "חנוך לנער על פי דרכו"- יסוד חשוב בהדרכה החינוכית על סמך הפסוק במשלי שצוטט לעיל, מסיק הירש כי יש לחנך כל ילד ונער באופן מיוחד ואישי, בהתאם לעתיד הצפוי לו על פי נטיותיו, אותן יש לאבחן כבר בגיל הילדות, מוקדם ככל האפשר.
ועוד מוסיף הרב- "המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל".
דהיינו- אדם שנותן אותו מענה לשתי דמויות שונות- לא רק שהוא לא בונה, אלא הוא מקלקל.
אני מאמינה שהרש"ר הירש לא התכוון בכתיבתו לשילוב התקשוב  בהוראה. אלא רצה לטעת בנו יסוד גדול- בו עלינו לחבור לילד כפי שהוא.
ילד שטוב באומנות-ללמדו דרך אומנות.
ילד שכשרוני במוסיקה-לחבור אליו דרך הנגינה.
וילדים שקשורים לאינטרנט- כן! לחבור אליהם דרך האינטרנט.

ולכאורה אנו בסיום-
נפרד כידידים, נפנה כל אחד לדרכו, נאכסן את הקלסרים בארון ונמשיך לשלב הבא.
אך ניתן לראות את המעבר גם בצורה אחרת:
ביהדות כאשר מסיימים מסכת גמרא נהוג לומר בסוף המסכת: "הדרן עלך".
לדוגמא: כאשר גומרים ללמוד את מסכת ברכות, אומרים: "הדרן עלך מסכת ברכות". מה הפירוש?
"הדרן עלך" בארמית זה: "נחזור עליך".
למה שנגיד "נחזור עליך" אם הרגע סיימנו?
אלא זאת נקודה חינוכית חשובה. גם אם סיימנו שלב בחיים, הדבר לא נשכח מאחור. לא מאפסנים בבוידם והולכים למשהו אחר, אלא אנו מבטאים בפה ואומרים: "נהנו מהלימוד, הלימוד היה משמעותי, ולכן אני מאמין שעוד אחזור אליך. אם לא פיזית ממש אלמד במסכת, בטוח שלמסרים שלמדתי ונהנתי מהם אחזור בהמשך לימודי. וכשאחזור אליהם- לא אחזור באותה רמה אלא בלימוד ספיראלי שעולה ועולה בכל פעם מחדש".
מעבר לחומר שלמדנו כאן במכללה הרווחנו משהו גדול מעבר- הרווחנו להכיר ולחוות "חומר אנושי". האנשים הנפלאים שחלקו ביחד את הלימוד הזה, שנטו שכם, שעזרו אחד לשני, בחן, בחיוך ורוחב לב- היו הלימוד הגדול ביותר עבורי במכללה. החברות הזאת הסירה מסכים והועברה הן במפגש פנים אל פנים, והן על גבי הפייסבוק והבלוגים.
 נחזור בשמחה ונשמור על קשר.
כשדוד נפרד מיהונתן חברו הטוב הוא אומר: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".
כך אני מרגישה גם אל החבורה הלומדת: נעמתם לי מאוד!!
אני בטוחה שאל הידע הרחב, הרחבת האופקים והטכניקות שלמדנו נחזור אליהם בכל מיני צמתים בחיינו.
לכל זמן, ועת לכל חפץ!
מה יתרון לעושה- מאשר הוא עמל!!
נצא אל השטח- נעמול להטמיע את מה שלמדנו.
והלוואי ונצליח להטמיע- "חנוך הנער על פי דרכו"....

יום חמישי, 19 בינואר 2012

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית.-דעתי בעקבות מאמרו של צאנג

במסגרת הקורס של פרופ' עמי וולנסקי נחשפתי למאמרו המרתק של צאנג וברצוני להתייחס אליו -

המאמר מדגיש את השוני הרב בין פרדיגמות הלמידה החדשה לבין פרדיגמת הלמידה המסורתית.

פרדיגמת הלמידה החדשה:

לפי פרדיגמות החינוך החדשה – ראוי להפוך את התלמידים ואת הלמידה שלהם:

1 – למתואמים אישית. 2 – למתאומים למקום 3 – מתואמים גלובליים – מתוך הנחה  שהתלמיד עומד במרכזו של החינוך. חשוב לסייע לתהליך הלמידה – כל סוגי ההעברה, הסיגול והפיתוח של הערכים, הידע, הטכנולוגיה והנורמות הקשורים בתהליך הלמידה יגויסו לענות על צורכיהם ועל התכונות האישיות של התלמידים.

הפרדיגמה החדשה מדגישה שמוקד הלמידה הוא בלימוד כיצד ללמוד, לחשוב וליצור כדי להמשיך ללמוד לאורך כל החיים- חשוב לקדם את הלימוד ולעשותו מהנה וכדאי.

לימוד מותאם למקום ולימוד גלובאלי – ראוי לתמוך בתלמידים כדי שהתמיכה , הרשתות והמשאבים המקומיים והגלובליים יוכלו לאפשר להם את מרב ההזדמנויות ההתפתחות לאורך תהליך הלמידה לוקליזציה וגלובליזציה מאפשרת מקורות למידה רבים.

תלמידים יכולים ללמוד משפע מקורות בתוך בית ספרם ומחוצה לו, למידה מקומית ולמידה עולמית, ואינם צריכים להגביל את עצמם למספר מצומצם של מורים בבתי הספר שלהם. ההשתתפות בתוכנית לימוד מקומיות ובין לאומיות – יכולה להקנות לתלמידים השקפה קהילתית וגלובלית והתנסות שאינה מוגבלת לתחומי בית הספר.

התלמידים לומדים סוג של לימוד מרושת – לצורך זה יקובצו וירושתו מקומית ובין לאומית קבצות ורשתות למידה ייעשו . הכוח המניע העיקרי שיתמוך באווירת הלמידה ויכפיל אפקטים של הלמידה ע"י שיתוף ההשראה ההדדית.

הלמידה מתרחשת בכל מקום ונמשכת כל החיים. החינוך שמעניק בת הספר הוא רק ההתחלה או ההכנה לקראת למידה לאורך כל החיים.

הזדמנויות הלמידה אינן מוגבלות – התלמידים יכולים לעשות את המירב דרך חשיפה מקומית וגלובלית לאינטרנט, ועידות , שיתופיות  תרבויות. תלמידים יכולים ללמוד ממורים, ממומחים, מעמיתים ומחומרי למידה מרחבי העולם. במילים אחרות –תהליך הלמידה שלהם יכול להיות ברמה בין לאומית.

פרדיגמת הלמידה המסורתית – שונה לחלוטין מהפרדיגמה שתוארה לעיל.

לפי צורת החשיבה המסורתית, התלמידים ושיטות הלמידה הם חלק מתהליך  השחזור וההנצחה של הידע הקיים.

החינוך נתפס כתהליך של שחזור הלמידה של התלמידים במטרה לענות על צורכי החברה.

למידה משוחזרת – בחינוך בבית הספר, תלמידים הולכים בעקבות המורים הם עוברים תוכניות לימוד סטנדרטיות , ובהן מלמדים אותם באופן ובקצב אחידים – גם אם יתכן שהיכולת של כל אחד מהם שונה.

למידה בעלת זיקה למקום

בפרדיגמה המסורתית- כל פעילויות הלימוד קשורות לבית הספר ומבוססות על המורה. התלמידים לומדים ממספר מצומצם של מורי בית ספר ומהחומרים שהמורים הכינו מבעוד מועד. לפיכך מורים הם מקור הידע והלימוד העיקרי. התלמידים לומדים לפי תוכנית הלימוד הסטנדרטית, מספרי הלימוד שלהם ומחומרים נלווים שהמורים מוסרים להם. לתלמידים הזדמנויות מועטות בלבד לתמוך זה בזה וללמוד איש מרעהו.

יום חמישי, 12 בינואר 2012

תודה

יש בי הצורך לומר תודה.
למי?
קודם כל לכלי הזה-הבלוג. שנחשפתי אליו הודות לדר' גילה קורץ.
חיבת לציין שבתחילה חששתי, לא רציתי בזה
אבל עכשיו אני יודעת כמה שלמדתי מהבלוג.

למגיבים והקוראים המקסימים!
שקוראים את הפוסטים וטורחים מזמנם לשלוח לי תגובות.
שאת כולם אני קוראת בשקיקה
מספר פעמים
ולומדת מכך המוווןןן

לסטודנטים- שותפיי ללמידה
אשר נוף כזה אנושי לא מוצאים בכל מקום!

ואחרי הברכות הכנות והרבות
לרב אלישע אבינר.
שבמסגרת חיפושיי אחרי  חומרי למידה לעבודת הגמר
"נתקלתי" במאמרו על הפייסבוק
והקטע הבא מאוד דיבר אל ליבי:

" מקובל לומר שהטכנולוגיה היא בסך הכל כלי, מכשיר ניטראלי, שאופן השימוש בו קובע את ערכו. אם נשתמש בו בצורה חיובית - הוא חיובי, ואם נשתמש בו בצורה שלילית הוא שלילי. נדמה שקביעה זו איננה מוסכמת. יש הסבורים שהמדיה משפיעה במידה ניכרת על התוכן. לדוגמה, האינטרנט עיצב שפת התקשרוּת קצרה ודלה, ופייסבוק דוחפת לשחיקת הפרטיוּת ולרדידוּת חברתית. ימים יגידו מה יהיו עומק והיקף השפעתם על החברה האנושית. שאלה בסיסית יותר היא, האם הנטייה לגלובליזציה של החברה המערבית היא זו שיצרה את האינטרנט, או להיפך: האינטרנט יצר את "הכפר הגלובלי".
לכל הדיעות, האינטרנט מאיץ תהליכים תרבותיים רחבים. לכן, אין להתייחס אליו ככלי בלבד אלא גם כ"תוכן" המשפיע על התרבות האנושית. מסקנה זו מחייבת אותנו שלא להיסחף אחרי כל חידוש טכנולוגי - למלא אותו בתוכן חיובי ולדהור אחריו - אלא לגלות זהירות. תחילה, ומה עלינו לנתח מה עשוייה להיות השפעתו (ארוכת הטווח) על התרבות האנושית. לא תמיד יש לנו אפשרות לדחות חידושים טכנולוגיים או לחסום אותם, ואנו נאלצים להשתלב בהם, אבל הזהירות והמתינות יהיו אז נר לרגלנו".
הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה 

ימים של טוב 
ורד


יום רביעי, 4 בינואר 2012

הכיתה העתידנית....

פרופ' עמי וולנסקי הפנה אותנו לכתבה מעניינת שפורסמה בחדשות 2
http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-33e5fdcae0b5521004.htm
אתר עת הדעת".
מדובר ביוזמה מבורכת של איש אחד, אשר החליט לעשות מעשה ולשנות את פני ה"איך" , בתחום הלימודי בבתי הספר בישראל.

במסגרת הקורס של אתי כוכבי, הגיע נציג מטעם "עת הדעת"
והציג את הרציונאל העומד מאחורי התוכנית. (הדברים נאמרים גם בכתבה).
בין היתר הוא ציין כי השוני העיקרי בתוכנית הזאת לעומת המציאות העגומה היום בארץ. היא:
1 - גודל הכיתה - כיום ישנם כיתות המכילות הרבה תלמידים. אין אפשרות למורה ל"הגיע" לכל תלמיד ותלמיד. כל אחד ורמתו הוא. מבחינה אובייקטיבית קשה למורה ללמד בכמה רמות ולענות על הצורך של כולם.
כמורה לכיתה המשלבת תלמידים מהחנ"מ, אני ממש מודעת לזה. שעות אני היתי יושבת עם המחנכת של כיתת החינוך המיוחד ע"מ שנוכל לענות כמה שיותר על הצרכים המרובים של התלמידים. וגם אז, זה הצליח בזכות חלוקה לקבוצות לפי רמות, דבר המצריך עוד כוח עזר.
דרך לימוד בעת הדעת, יש לכל תלמיד את סביבת הלמידה שלו ומותאמת לו רמתו. התלמיד לא מתבייש ברמתו. כ אף אחד בכיתה לא יודע באיזה רמה הוא נמצא.

2- התלמידים כיום חיים  בעולם דיגטלי- מי יותר ומי פחות. אי אפשר ללמד תלמיד שרגיל להיות מתוקשב באמצעים שאינם רלוונטים עוד.
בעיניי זה גם שינוי בחשיבה: אם עד כה ציפו מהתלמיד להתחבר לרמת הכיתה ולדרך לימודו של המורה. קורה כאן תהליך הפוך שבעיניי הוא מבורך ונכון - המורה צריך להתאים את עצמו לתלמיד ולמצוא את הדרך האופטימלית שבה התלמיד ילמד בצורה האפקטיבית ביותר.

3 - קבלת משוב - אם עד כה ילדים נבחנו במבחנים שהיו מערכים פעם ב... האתר שם לו למטרה לתת לילד משוב מידי, מתוך רצון שהתלמיד יבין מה הבעיה וישר יתקנה.
המורה יכולה לקבל בסוף שיעור מיפוי כיתתי ודירוג אישי של כל תלמיד- היכן טעה, במה צריך חיזוק וכו'.


האתר כיום מופעל במספר יחסית קטן של מקומות. ודי חבל.
אינני יודעת ממה להתפעל יותר- מתכני האתר, מהדרך המיוחדת שאותה הם מצאו.
או מהאיש המיוחד שהחליט לתרום המון  מכספו וזמנו לטובת חינוך ילדי ישראל.
אז החלטתי להתפעל משניהם....

יום שלישי, 3 בינואר 2012

יישומים חדשים ומיוחדים

השבוע, ד"ר גילה קורץ הפנתה את תשומת ליבנו
לכמה יישומים/ אתרים/ דברים חדשים.
ואתייחס אליהם מנקודת מבט אישית שלי.
תודה לדר' גילה קורץ.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך לגבי רשתות חברתיות:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Applications/Mankal/EtsMedorim/9/9-4/HoraotKeva/K-2012-4-1-9-4-10.htm
בחוזר מנכ"ל, מצוין כי שימוש ברשתות חברתיות=פייסבוק אסורה בין מורים לתלמידים.
קמה צעקה גדולה מצד מורים ותלמידים על רוע הגזירה.
אבל אני אומרת- שאפו!
אני כל כך שמחה על כך.
נכון,הפייסבוק הוא כלי נהדר. אך באותה מידה זהו כלי מסוכן.
כמה סיפורים שמענו על כך שילדים עשו חרם על ילד אחר ע"ג הפייסבוק?
סיפורים על תלמידים שהשתמשו בזהות של מורה ופתחו לו דף בפייסבוק ושלחו משם מסרים לא טובים.
אז נכון שזה יכול להיות בכל כלי, ועלינו לחנך את ילדינו לא לנהוג בצורה כזו ולחנכם לנהוג בדרך ארץ ובכבוד אחד לשני.
ובטח ובטח ללמדם לא לשקר ולרמות ולקחת זהות של מישהו אחר.
אך בעיני מאוד קשה לעקוב אחר הדברים שנעשים ברשת והופ - הנזק כבר נעשה.
כמה שהמורה תמהר למחוק את שם הילד עליו "יורדים" בפייסבוק, התלמיד כבר יראה את זה ויפגע.
בכל כלי צריך לבדוק מה התועלת ואיזה נזק יכול לגרום
ולעיתים הנזק עולה על התועלת.
ישנם מספיק כלים ברשת בה ניתן להעביר חומרים ומאגרי מידע לתלמידים
לאו דוקא על גבי הפייסבוק.
אני מאוד שמחה שמשרד החינוך עשה חשיבה על נושא הפייסבוק , ושאלה מסקנותיו.

יוטיוב לבתי הספר
http://www.youtube.com/schools/
מאפשר לצפות בכ-450 אלף סרטים שנאספו על ידי אנשי חינוך.
מה המיוחד? הסרטים מופיעים ללא פרסומות וללא קשורים או תגובות. 
איזה דבר נפלא! חבל שחושבים שזה מתאים רק לבתי הספר.
גם אני כצרכן, אינני מעונינת בפרסומות .
דוקא את ענין התגובות חבל לפספס. היה ניתן לעשות מזה עוד פעילות לימודית נוספת.
יישום חדש ומלהיב (???)
דר' גילה קורץ הראתה לנו בשיעור את הקישור הבא: http://www.khanacademy.org/. ההתלהבות בקרב הסטודנטים היתה נראית גדולה.
ואני לא הבנתי על מה  ההתרגשות, זה מזכיר לי שפעם נסענו באוטו ישן שהחלון שלו נפתח בצורה ידנית. הבן שלי כ"כ התלהב מהמכונית המשוכללת. ואני חייכתי לעצמי- שמרוב טכנולוגיה , כאשר מפגישים משהו ישן אז -הוא נהפך להיות האטרקטיבי.
תנודות מצבי רוח - מחקר חדש
יצא מחקר חדש הנעשה ע"י שימוש בטוויטר.
מטרת המחקר היתה לבדוק תנודות במצבי רוח, תוך התיחסות לזמנים שונים ולנסיבות (באופן כללי כמובן).
התוצאות מופיעות על המפה.
הסרגל הצבעוני המופיע בתחילה- זה סרגל המראה את הטווח בין תחושות שליליים (צבע אדום) ועד תחושות חיוביים (צבע ירוק).
היה מעניין לבדוק מה תנודות מצב הרוח בקרב יושבי מדינתינו, לאור העובדה שלצערינו ישנם הרבה סיבות לרגשות שליליים מעבר לחוסר שעות שינה....