וואו! לא להאמין!
שנה וחצי של לימודים אינטנסיביים באים לסיומם.
זה הזמן לסכם ולהסתכל קצת אחורה ולראות מה הלימודים שינו אצלי.
נכנסתי ללמוד במכללה באור יהודה. בתחום של "תקשוב ולמידה" -
נושא אשר מאוד תופס תאוצה לאחרונה במערכת החינוך בישראל
אך יחד עם זאת, נושא אשר לא הוטמע ולא הוכנס כמעט למסגרות החינוכיות מהם אני מגיעה
ומהסביבה בה אני חיה.
כל נושא האינטרנט , מקבל כמעט תמיד אסוציאציה שלילית בציבור שלנו.
מצד אחד - הדור הצעיר כבר נמצא מזמן באתרי האינטרנט. אך הדור המבוגר - מאוד חושש ממנו.
ולכן מאוד אתגר וסקרן אותי להכנס לנישה הזאת.
כזאת אני! אוהבת אתגרים ושינויים.
לא אתייחס בבלוג לכל מהלך הלימודים , מכיון שהמקום צר מהלכיל.
אך כן אתיחס לבלוג הלימודי-
כחלק מחובות סיום הלימודים. נדרשנו לכתוב בלוג בנושא התחום הלימודי בו אנו לומדים.
בתחילה, כאשר דר' גילה קורץ, פרטה לנו על המטלה של הבלוג. מאוד נרתעתי.
לא היה נראה לי כלל לכתוב יומן אישי בפורמט אינטרנטי הפתוח לכל ועוד בנושא לימודי????
מאוד חששתי. מכך שלא יהיה לי מה לכתוב, איך לכתוב כו'.
אך עד מהרה החששות הפכו להנאות.
פתאום מצאתי את עצמי , חושבת במהלך כל השבוע מה אני הולכת לפרסם בבלוג.
הרגשתי כי יש לי הזדמנות להעביר את הגיגי (חלקם לפחות) , לרשות הרבים.
יכולת להתבונן על הדברים ולהגיב אליהם דרך העינים שלי.
והיום, כשאני קוראת את הפוסטים שפרסמתי
אני אכן רואה את התהליך הארוך שעברתי, בזמן כ"כ קצר.
בתחילהמרגישים את ההססנות. את המשפטים הקצרים.
את חוסר ההתבוננות לצדדים ולצעדים הנעשיםם סביבי
ואט אט הכתיבה נפתחה.
לא מכורח אלא מרצון ומתוך שמחה לשתף את סובביי.
לשמחתי הרבה, היו אנשים שהגיבו לפוסטים שנכתבו.
תגובותיהם של הקוראים נתנו לי כיווני חשיבה שונים.
קראתי כל תגובה לפחות מספר פעמים.
ניסיתי להפיק ממנה מסר ותובנה.
מאוד הערכתי את הכותב, שישב וכתב תגובה .
למדתי מה זה שיתופיות ולמידה דרך הבלוג.
אומנם,התכוונתי לכתוב רק על הבלוג
אך אינני יכולה שלא להתיחס לפייסבוק הקבוצתי ולקבוצה הנפלאה, בה נפלה לי הזכות ללמוד.
הקבוצה שלנו, תקשוב 2010. קבוצה מאוד מאוד מאוד הטרוגנית.
הפכו מאוסף אנשים לקבוצה תומכת, אכפתית ועוזרת.
נפתח קבוצה בפייסבוק של חברי הקבוצה.
אין לי מילים לתאר את מה שנעשה בה.
החל מסיכומי שיעור שהועברו בשמחה לכל מי שהיה חסר באותו יום.
איחולי החלמה מהירה לחסרים, העברת חומרים חשובים,
הכנות למבחנים, עזרה בכל דבר דבר!
וכלה אפילו בחיזוקים אחד לשני.איחולי מזל טוב לנישואים הטריים.
החום והאכפתיות הורגשו על גבי המחשב.
באמת אין מילים!
אם לפני הלימודים היתי מאוד ספקטית לגבי החיוביות בשימוש הפייסבוק
למדתי כי ניתן להשתמש בו גם לדברים נפלאים (כמובן הודות לקבוצה המופלאה).
אז לקראת סיום,
אני יודעת כי התקשוב הוא נושא עדין חדש עבורי.
אני עדין מנסה ללמוד אותו.
אני משתמשת בו בעבודתי.
ואמשיך מצד אחד ללמוד אותו אך לזכור כי זהו כלי ולא המטרה.
וכי את התוכן חשוב שאני אצוק בדרכי שלי.
תודה לדר'גילה קורץ על שנה וחצי של מסירות אין קץ
לכל מה שקשור ללימודינו.
אם בתוכן ואם בפן האנושי המדהים שלה.
לפרופ' חן על מה שהצליח להקים במכללה.
מאחלת לכולנו, להיות שליחים בלב ובנפש של ההוראה
כפי שלמדתי מפרופ' חן
אשר ממנו קיבלתי הרבה השראה
והמון לימוד מהי ענוה.
וכמובן לחבריי לספסל הלימודים.
אני בטוחה שאת הבלוג שלי אמשיך מרצוני החופשי
גם לאחר תקופת העומס והבחינות.
בהצלחה לכולם
ורד אברהם
שנה וחצי של לימודים אינטנסיביים באים לסיומם.
זה הזמן לסכם ולהסתכל קצת אחורה ולראות מה הלימודים שינו אצלי.
נכנסתי ללמוד במכללה באור יהודה. בתחום של "תקשוב ולמידה" -
נושא אשר מאוד תופס תאוצה לאחרונה במערכת החינוך בישראל
אך יחד עם זאת, נושא אשר לא הוטמע ולא הוכנס כמעט למסגרות החינוכיות מהם אני מגיעה
ומהסביבה בה אני חיה.
כל נושא האינטרנט , מקבל כמעט תמיד אסוציאציה שלילית בציבור שלנו.
מצד אחד - הדור הצעיר כבר נמצא מזמן באתרי האינטרנט. אך הדור המבוגר - מאוד חושש ממנו.
ולכן מאוד אתגר וסקרן אותי להכנס לנישה הזאת.
כזאת אני! אוהבת אתגרים ושינויים.
לא אתייחס בבלוג לכל מהלך הלימודים , מכיון שהמקום צר מהלכיל.
אך כן אתיחס לבלוג הלימודי-
כחלק מחובות סיום הלימודים. נדרשנו לכתוב בלוג בנושא התחום הלימודי בו אנו לומדים.
בתחילה, כאשר דר' גילה קורץ, פרטה לנו על המטלה של הבלוג. מאוד נרתעתי.
לא היה נראה לי כלל לכתוב יומן אישי בפורמט אינטרנטי הפתוח לכל ועוד בנושא לימודי????
מאוד חששתי. מכך שלא יהיה לי מה לכתוב, איך לכתוב כו'.
אך עד מהרה החששות הפכו להנאות.
פתאום מצאתי את עצמי , חושבת במהלך כל השבוע מה אני הולכת לפרסם בבלוג.
הרגשתי כי יש לי הזדמנות להעביר את הגיגי (חלקם לפחות) , לרשות הרבים.
יכולת להתבונן על הדברים ולהגיב אליהם דרך העינים שלי.
והיום, כשאני קוראת את הפוסטים שפרסמתי
אני אכן רואה את התהליך הארוך שעברתי, בזמן כ"כ קצר.
בתחילהמרגישים את ההססנות. את המשפטים הקצרים.
את חוסר ההתבוננות לצדדים ולצעדים הנעשיםם סביבי
ואט אט הכתיבה נפתחה.
לא מכורח אלא מרצון ומתוך שמחה לשתף את סובביי.
לשמחתי הרבה, היו אנשים שהגיבו לפוסטים שנכתבו.
תגובותיהם של הקוראים נתנו לי כיווני חשיבה שונים.
קראתי כל תגובה לפחות מספר פעמים.
ניסיתי להפיק ממנה מסר ותובנה.
מאוד הערכתי את הכותב, שישב וכתב תגובה .
למדתי מה זה שיתופיות ולמידה דרך הבלוג.
אומנם,התכוונתי לכתוב רק על הבלוג
אך אינני יכולה שלא להתיחס לפייסבוק הקבוצתי ולקבוצה הנפלאה, בה נפלה לי הזכות ללמוד.
הקבוצה שלנו, תקשוב 2010. קבוצה מאוד מאוד מאוד הטרוגנית.
הפכו מאוסף אנשים לקבוצה תומכת, אכפתית ועוזרת.
נפתח קבוצה בפייסבוק של חברי הקבוצה.
אין לי מילים לתאר את מה שנעשה בה.
החל מסיכומי שיעור שהועברו בשמחה לכל מי שהיה חסר באותו יום.
איחולי החלמה מהירה לחסרים, העברת חומרים חשובים,
הכנות למבחנים, עזרה בכל דבר דבר!
וכלה אפילו בחיזוקים אחד לשני.איחולי מזל טוב לנישואים הטריים.
החום והאכפתיות הורגשו על גבי המחשב.
באמת אין מילים!
אם לפני הלימודים היתי מאוד ספקטית לגבי החיוביות בשימוש הפייסבוק
למדתי כי ניתן להשתמש בו גם לדברים נפלאים (כמובן הודות לקבוצה המופלאה).
אז לקראת סיום,
אני יודעת כי התקשוב הוא נושא עדין חדש עבורי.
אני עדין מנסה ללמוד אותו.
אני משתמשת בו בעבודתי.
ואמשיך מצד אחד ללמוד אותו אך לזכור כי זהו כלי ולא המטרה.
וכי את התוכן חשוב שאני אצוק בדרכי שלי.
תודה לדר'גילה קורץ על שנה וחצי של מסירות אין קץ
לכל מה שקשור ללימודינו.
אם בתוכן ואם בפן האנושי המדהים שלה.
לפרופ' חן על מה שהצליח להקים במכללה.
מאחלת לכולנו, להיות שליחים בלב ובנפש של ההוראה
כפי שלמדתי מפרופ' חן
אשר ממנו קיבלתי הרבה השראה
והמון לימוד מהי ענוה.
וכמובן לחבריי לספסל הלימודים.
אני בטוחה שאת הבלוג שלי אמשיך מרצוני החופשי
גם לאחר תקופת העומס והבחינות.
בהצלחה לכולם
ורד אברהם
