דור המסכים

כל דור וההגדרות המאפיינות אותו....
"דור המסכים"- זה ההגדרה שנתן ד"ר ליאון תמיר לדור של היום.
נכחתי בהרצאתו של תמיר השבוע,
תמיר-  אנתרופולוג המתמחה בחקר תרבות הפנאי של בני הנוער בישראל.

להלן עיקרי משנתו של תמיר ליאון, כפי שהובאה בהרצאתו:

*    הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל בימינו הנו פער שהולך וגדל לעומת הדורות הקודמים.

*   ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימינו הנה ההתמכרות למסכים:

מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב. יתרה מכך - זמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד, עולה (בהרבה) על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו.

 לדעתו של תמיד, ההתמכרות למסכים היא יותר ממכרת מהתמכרות לסמים, וגם הגמילה מכך יותר קשה.

*   לחשיפה מוגברת למסכים יש השפעה על: שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות

    מיידיות ותרבות של "כאן ועכשיו" ללא יכולת לדחיית סיפוקים ; שטחיות, פאסיביות, חוסר

    גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS

    במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.

*   התכנים העוברים במסכים מעודדים: אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והעדר ערכים.

    למדנו שה'סלבס' שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.

*    החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער אשר מובילה לשיח אלים

     ומנוכר. כדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים.

* ילדינו הפסיקו לחיות את החיים - הם רק מדווחים על החיים. מבחינתם אם אין לויה - אין בסיס לשיתופיות.

* ילדינו אינם יודעים להיות לבד עם עצמם- להעסיק את עצמם, הם צריכים כל הזמן אטרקציות.

ליאון הביא גם נתונים שאותי לפחות הפתיעו-

-בהולנד, סם ההתמכרות של הילדים שם לפייסבוק ברמה 5!

- בני נוער דתים בהרבה יותר מחוברים לפייסבוק (גם במינון) מאשר בציבור החילוני.

אז אחרי  כל התמונה העגומה , אותה שמענו בהרצאה.
תמיר נתן גם פתרונות- איך לדעתו כהורים ואנשי חינוך עלינו לנהוג.
את הפתרונות -לא אכתוב, אלא תלכו לשמוע את הרצאתו המדהימה.

אסיים בנקודה מענינת שליאון הוסיף בהרצאתו-
על כך, שילדים שהוריהם הוציאו מהם את המחשב / טלויזיה מהחדר ,
בחודש הראשון הילדים היו בקריזה. לא הצליחו להתמודד עם הכעס מול ההורים.
אך לאחר חודש , ואני מוסיפה, שזה רק מחדד  את מה

כששאלו את הילדים האם הם מוכנים להחזיר שוב את המסך לחדר - הילדים השבו בשלילה החלטית! 

שהמחקרים מראים שהדבר החשוב ביותר לאנשים הוא – יחס אישי.

לא משנה מקום העבודה, הגיל, החתך הסוציו אקונומי, הניסיון, הבכירות – אנשים, בכל הרמות ובכל הגילאים, רוצים שיתייחסו אליהם באופן אישי ויענו על הצרכים הספציפיים שלהם

כולי תפילה שנצליח לנתב את הכלי "המסכי" בצורה מושכלת, במינון הנכון. ללא פגיעה בילדינו שכל כך רוצים אותנו לידם. גם אם הם לא תמיד מראים או מקרינים זאת.....