בלוג...

לאחרונה , אני מקבלת תגובות לפוסטים שאני כותבת, מסטודנטים לתואר שני המגיבים לפרסומי הבלוג שלי.
אני קוראת בשקיקה כל תגובה ותגובה.
המשוב מהקוראים מלמד אותי רבות.(זה גורם לי לעצור, לחשוב, לעשות רפלקציה על מה שכתבתי)
אך לצערי אינני מספיקה להגיב לכל אחת מהתגובות.
אחד מהסטודנטים ביקש לדעת איזה חויה כתיבת הבלוג גורמת לי. ועל כך אכתוב הפעם בפוסט שלי:
כשנתבקשנו לכתוב בלוג כחלק מחובות הלימודים.
נאנחתי ודאגתי שמה אשתעמם או שמא לא יהיה לי מה לכתוב בבלוגים.
הכתיבה הזו כלל לא היתה מוכרת לי
והרגשתי כי אני חוזרת לימי בית הספר היסודי לכתוב יומן אישי.
אך לשמחתי, גיליתי כי אני נהנית מהכתיבה.
מההתבוננות, מהאפשרות והמתנה לחלוק עם קוראיי את חוייותי מהלימודים,
את חוייותי הטובות יותר והטובות פחות מהלמידה המתוקשבת, מההכרות עם סביבה שחדשה לי- האינטרנט.
מהתוכניות אליהם אני נחשפת הן כסטודנטית לתקשוב והן כמורה.
ובעיקר כאשתו של מוביל תקשוב בבית הספר בגוש עציון.
הכתיבה גורמת לי להעלאה למודעות, לחשיבה, להתבוננות שעד כה לא היתי רגילה לה....
אני כולי תקוה כי אמשיך ללמוד ולהתקדם
ומקווה כי אצליח להעביר בפוסטים את הלך מחשבותיי בצורה בהירה
ואני בטוחה שאמשיך לקרוא בשמחה ובמטרה ללמוד מהקוראים שטורחים מזמנם וכותבים לי את הלך מחשבותם.
תודה!