אומנם בבלוג עלי לכתוב גם על דברים אשר אני לומדת במכללה.
אך כל הזמן יש בי רצון דווקא לעשות את החיבור בין מה שאני שומעת מצד אחד במכללה ומנגד מה שאני חווה ורואה סביבי.
ואין ספק שיש לי נטיה יותר לכתוב על הדברים שנעשים בשטח.
על מה דברים אמורים?
חנוכה, חג משפחתי ומשמח.
כל המשפחה ביחד כל היום.
זה הזמן לשחק, לנסוע לסבים ולסבתות, מסיבות חנוכה, הדלקת נרות משותפת
וגם...לעשות דברים חוייתיים שמזמן לא עשינו.
בעלי ואני החלטנו לקחת את ילדינו להצגה איכותית ומקסימה.
שמענו המלצות על ההצגה.
תוכן ההצגה התאים לרוח החינוכית אותה אנו שואפים ומנסים לחנך את ילדינו.
הגענו להצגה אני והילדודס.
הם מאוד התרגשו לקראת ההצגה.
ישבנו באולם וצפינו בהצגה המקסימה.
אך אינני מצליחה להתרכז אני כל הזמן בודקת באייפון את ההודעות הנכנסות/ אימלים
תוך כדי מחייכת לילדים ובחצי אוזן שומעת את ההצגה.
אני מחליטה ביני לבין עצמי שבשעה וחצי אני מתנתקת מהאייפון וכל כולי לחוות עם הילדים את ההצגה.
זמן איכות, לא?
ואז אני קולטת שגם בני, בן ה-9. כל הזמן בתזוזה (ולא- אין לו בעיות קשב וריכוז)
הוא מתופף על המושב תוך כדי הקפצת קלפי הסופרגול, מתנועע באי נוחות.
וביתי בת ה-12 גם היא, עסוקה תוך כדי ההצגה בלצלם במצלמתה החדשה.
הסתכלתי בביתי בת ה-6 שישבה אתנו גם בהצגה
ורק היא ישבה וצפתה בהצגה כמהופנטת.
שמחתי- שלפחות לה יש הרוגע לצפות ולהתרכז בדבר אחד עד הסף.
הבנתי, מה שמזמן לא רציתי לראות ולהבין.
המציאות של היום-
מזמנת שלל אטרקציות שיכולים להעשות בבת אחת.
הרי מי מאתנו לא מכיר סיטואציה בה אנו מדברים עם מישהו ותוך כדי הנייד שלו מצלצל והוא עונה
או תוך כדי אנו מקבלים מסרון ומציצים בו תוך כדי שיחה.
איננו רגילים כבר לעשות פעולה אחת עד סופה.
ולצערי זה נטמע גם בי וגם בילדיי (בחלקם).
אך כמי שמאמינה כי אין שחור/ לבן
ושתמיד יש דרך תקנה.
אנסה לקבל על עצמי להיות זמינה קודם כל למשפחתי
לדעת להקשיב עד תום בלי להתעסק עם עוד דבר במקביל.
אשתדל לשמוע לא רק את הנאמר אלא גם מה שהנפש רוצה להגיד.
אשתדל להעזר בטכנולוגיה המתקדמת- שהיא תהיה עזר עבורי ולא אני אשרת אותה.
הלואי - אמן כן יהיה רצון.......
אך כל הזמן יש בי רצון דווקא לעשות את החיבור בין מה שאני שומעת מצד אחד במכללה ומנגד מה שאני חווה ורואה סביבי.
ואין ספק שיש לי נטיה יותר לכתוב על הדברים שנעשים בשטח.
על מה דברים אמורים?
חנוכה, חג משפחתי ומשמח.
כל המשפחה ביחד כל היום.
זה הזמן לשחק, לנסוע לסבים ולסבתות, מסיבות חנוכה, הדלקת נרות משותפת
וגם...לעשות דברים חוייתיים שמזמן לא עשינו.
בעלי ואני החלטנו לקחת את ילדינו להצגה איכותית ומקסימה.
שמענו המלצות על ההצגה.
תוכן ההצגה התאים לרוח החינוכית אותה אנו שואפים ומנסים לחנך את ילדינו.
הגענו להצגה אני והילדודס.
הם מאוד התרגשו לקראת ההצגה.
ישבנו באולם וצפינו בהצגה המקסימה.
אך אינני מצליחה להתרכז אני כל הזמן בודקת באייפון את ההודעות הנכנסות/ אימלים
תוך כדי מחייכת לילדים ובחצי אוזן שומעת את ההצגה.
אני מחליטה ביני לבין עצמי שבשעה וחצי אני מתנתקת מהאייפון וכל כולי לחוות עם הילדים את ההצגה.
זמן איכות, לא?
ואז אני קולטת שגם בני, בן ה-9. כל הזמן בתזוזה (ולא- אין לו בעיות קשב וריכוז)
הוא מתופף על המושב תוך כדי הקפצת קלפי הסופרגול, מתנועע באי נוחות.
וביתי בת ה-12 גם היא, עסוקה תוך כדי ההצגה בלצלם במצלמתה החדשה.
הסתכלתי בביתי בת ה-6 שישבה אתנו גם בהצגה
ורק היא ישבה וצפתה בהצגה כמהופנטת.
שמחתי- שלפחות לה יש הרוגע לצפות ולהתרכז בדבר אחד עד הסף.
הבנתי, מה שמזמן לא רציתי לראות ולהבין.
המציאות של היום-
מזמנת שלל אטרקציות שיכולים להעשות בבת אחת.
הרי מי מאתנו לא מכיר סיטואציה בה אנו מדברים עם מישהו ותוך כדי הנייד שלו מצלצל והוא עונה
או תוך כדי אנו מקבלים מסרון ומציצים בו תוך כדי שיחה.
איננו רגילים כבר לעשות פעולה אחת עד סופה.
ולצערי זה נטמע גם בי וגם בילדיי (בחלקם).
אך כמי שמאמינה כי אין שחור/ לבן
ושתמיד יש דרך תקנה.
אנסה לקבל על עצמי להיות זמינה קודם כל למשפחתי
לדעת להקשיב עד תום בלי להתעסק עם עוד דבר במקביל.
אשתדל לשמוע לא רק את הנאמר אלא גם מה שהנפש רוצה להגיד.
אשתדל להעזר בטכנולוגיה המתקדמת- שהיא תהיה עזר עבורי ולא אני אשרת אותה.
הלואי - אמן כן יהיה רצון.......
שלום ורד,
השבמחקשמי ענת. אני גננת לחינוך מיוחד. גם אני לומדת במרכז ללימודים אקדמיים במגמת מנהל. עליי לבצע מטלה של כניסה לבלוג כחלק מקורס תקשוב ולמידה ובחרתי בך. למה? משום שמצאו חן בעיני הדברים שכתבת.
העובדה שהטכנולוגיה "השתלטה" על חיינו. אני עדיין נשארת ליד הטכנולוגיה - אין לי אייפון (אלא נייד רגיל ושימושי), אין לי חשבון בפייסבוק (היה לי למשך חודש ולא עניין אותי לעדכן סטאטוס ולהגיב על דברי אחרים וסגרתי אותו. יש לי מייל פשוט). אולם, זה תמיד מסקרן אותי שיש אנשים שנשאבים כל כולם לעיסוק מסויים, כדוגמת פייסבוק וזה הופך למעין תחביב. אני פחות אוהבת את העובדה שהעניין של לעשות מספר דברים בו זמנית מגיע לילדים ואז הם מתקשים לסיים משימות שהתחילו. אבל אין ספק שהילדים גדלו לתוך הטכנולוגיה ולרוב הם משתמשים בה בצורה טובה וראוייה וגם מלמדים אותנו.
ערב טוב,
ענת
ורד שלום,
השבמחקשמי יעקב אני סטודנט במגמת מינהל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בקורס של ד"ר גילה קורץ
"תקשוב ולמידה".
עיינתי בבלוג שלך ואני מסכים עם דבריך שלהוות דוגמה טובה בעבור ילדיך טוב יותר מלעבוד לטכנולוגיה (אע"פ שבמקרה שלך הטכנולוגיה כנראה הייתה מעניינת מההצגה),אם את לא מהווה דוגמה אישית ילדייך לא יעשו כרצונך,אלא כמוך.
גם אני כמורה מרגיש שמה שאני דורש מתלמידי עלי להוות דוגמה קודם.
ובדיוק על העניין הזה דעתי חלוקה עם אחת המורות המקצועיות המלמדת בכיתתי ששולחת מיסרונים בשיעור
ויחד עם זאת מענישה בחומרה תלמידים שבדקו בסלולרי שלהם את השעה.
רק חיזקתי את דבריך וגם למדתי מהם.
ערב טוב,
יעקב.
שלום ורד
השבמחקשמי ליאת ואני סטודנטית בקורס תקשוב של גילה קורץ.
גילה מרבה להחמיא לכם ,תלמידי מגמת התקשוב וכעת אני מבינה מדוע וזאת לאחר עיון בבלוגים שכתבת ובעוד כמה בלוגים של חברייך למגמה.
שמחתי לקרוא על הבילוי המשפחתי שלכם בחג החנוכה,מסכימה איתך שהטכנולוגיה השתלטה על חיינו ולא רק אנו צמודים לאייפון אלא גם ילדינו הקטנים אך מסתבר שאפשר לשלב ואף לחיות בשלום עם כל הגירויים סביבנו,גירויים שנעשו חלק בלתי נפרד מחיינו.
מאחלת לך הצלחה ועוד המון בלוגים מעניינים.
ליאת.
ורד יקרה,
השבמחקשמי דינה לוי ואני סטודנטית לתואר שני במנהל חינוך כאן - באור יהודה. התחברתי מאד לדברייך בבלוג, מצאה חן בעיני מאד דרך הכתיבה שלך, הסגנון המשתף, הפתיחות ודרך ההסתכלות שלך על המתרחש מסביב. אני חייבת לציין כי כל נושא הבלוגים חדש עבורי וביחד עם זאת מדהים בעיני איך ההכלי הטכנולוגי מסייע בידינו להכיר אנשים חדשים, לקרוא את אשר הם כותבים ולהזדהות בהרבה מדבריהם שהרי, כולנו כאן חיים על הכדור שהפך לכפר קטן וגלובאלי...יש הרבה מן היופי בשיתוף חוויות אישיות, משפחתיות...מה שלפני מספר לא רב של שנים התאפשר בתפוצה כזו רק אם היית כתב/ת בעיתון כלשהוא. תודה על כתיבה איכותית. אני סמוכה ובטוחה כי אבקר אצלך בבלוג בקביעות. עשי חיל, המון הצלחה והנאה.
דינה.