בחנוכה התארחנו בין היתר ,אצל אחי וגיסתי.
באחת השיחות אחי סיפר על כמה מחבריו מהילדות, אשר מאוד מצליחים בעבודתם.
ועוד הוסיף כי מדהים לראות שדווקא אותם חברים למדו בכיתה של התלמידים "החלשים"
ולא בכיתה של המחוננים.
ודווקא אותם תלמידים מצטיינים - הם אומנם עובדים , אך כפי הידוע לו- לא במקצוע מיוחד ולא התקדמו באופן מיוחד מבחינה מקצועית.
השבוע שוחחתי על כך עם בעלי, שהוא בעיני אחת הדמויות הדגולות בהוראה:
אדם בעל חזון, אוהב את מקצוע ההוראה ואת תלמידיו עוד יותר.
לרוב, מקצוע ההוראה שוחק את המורים
אך אצלו- המצב הפוך, משנה לשנה נראה כי כוחותיו עולים ועולים.
ואני מרגישה כי אשרי תלמידיו שזוכים למורה שכזה.
כששוחחתי עם בעלי על כך, שאלתי אותו למה לפי דעתו מצב כזה קורה.
ושנינו הגענו למסקנה, שבין היתר- מערכת החינוך לא תמיד מאפשרת לכלל התלמידים ללמוד בדרך המתאימה להם
ובמקצוע שבו הם חזקים.
ברצוני לשייך סיפור זה להמשך דבריי -
פרופ' עמי וולנסקי בשיעוריו במכללה.
הזכיר מספר פעמים את מערכת החינוך המצוינת של פינלנד.
השבוע, אחת מהסטודנטיות, כתבה בפייסבוק של הקבוצה.
כי ערוץ 10 פרסם כתבה על מערכת החינוך בפינלנד.
קודם כל אני ממליצה מאוד לצפות בכתבה.
הכתבה פשוט מרתקת!
מערכת החינוך בישראל כל כך שונה מהמערכת החינוכית בפינלנד כמרחק מזרח ממערב.
החל ביחס לתלמיד וכלה בחומר הלימודי ובצורת הלימוד בישראל.
בפינלנד, השכילו להבין
כי גם לתלמידים צרכים משלהם.
ועל מנת להקנות ידע אין צורך בשפיכת ידע לתלמיד ואח"כ לבדוק לו את רמת הזכרון שלו .
אלא, ההיפך הוא הנכון.
נלמד את התלמיד מיומנויות וכלים שיאפשרו לו לגדול כבוגר משכיל, אשר יוכל להשתמש במיומנויות אלו כשיגדל.
ואז הלימוד יהיה יותר אפקטיבי.
הלימוד מתבצע בקבוצות קטנות, הלימוד הוא חוויתי, התלמיד מתנסה ובודק בצורה חוויתית את החומר .
המורה הוא כמנחה- עוזר.
יש אמון מלא בתלמיד.
והמדהים הוא- שהתלמידים שם לומדים כמעט כמחצית מהשעות של התלמידים בישראל
ויחד עם זאת- פינלנד מדורגת במקום הראשון במבחני פיזה.
ככה שזה רק מוכיח - כי הדרך היא החשובה ולא הכמות אלא האיכות.
צפיתי בכתבה מספר פעמים,והמתלאתי קנאה.
כמה היתי שמחה ללמד בביס שכזה
כמה היתי שמחה שילדיי ילמדו בבית ספר כזה.
באותו היום, נשלחה עוד הודעה בפיסבוק של הקבוצה -
אשר הפנתה אותנו לכתבה מרתקת לא פחות, אשר התפרסמה בעיתון הארץ.
הכתבה עוסקת בפער בין הנלמד בבתי הספר בישראל לבין מה שבאמת מעסיק ילדים שעות אחה"צ . גם כתבה זו מעניינת מאוד ושווה קריאה.
ואת המסקנות וההקשרים בין הנושאים שכתבתי אתן לכם לעשות.....
אבל המסקנה לגמרי לא בכיוון לרדת מהארץ.....
באחת השיחות אחי סיפר על כמה מחבריו מהילדות, אשר מאוד מצליחים בעבודתם.
ועוד הוסיף כי מדהים לראות שדווקא אותם חברים למדו בכיתה של התלמידים "החלשים"
ולא בכיתה של המחוננים.
ודווקא אותם תלמידים מצטיינים - הם אומנם עובדים , אך כפי הידוע לו- לא במקצוע מיוחד ולא התקדמו באופן מיוחד מבחינה מקצועית.
השבוע שוחחתי על כך עם בעלי, שהוא בעיני אחת הדמויות הדגולות בהוראה:
אדם בעל חזון, אוהב את מקצוע ההוראה ואת תלמידיו עוד יותר.
לרוב, מקצוע ההוראה שוחק את המורים
אך אצלו- המצב הפוך, משנה לשנה נראה כי כוחותיו עולים ועולים.
ואני מרגישה כי אשרי תלמידיו שזוכים למורה שכזה.
כששוחחתי עם בעלי על כך, שאלתי אותו למה לפי דעתו מצב כזה קורה.
ושנינו הגענו למסקנה, שבין היתר- מערכת החינוך לא תמיד מאפשרת לכלל התלמידים ללמוד בדרך המתאימה להם
ובמקצוע שבו הם חזקים.
ברצוני לשייך סיפור זה להמשך דבריי -
פרופ' עמי וולנסקי בשיעוריו במכללה.
הזכיר מספר פעמים את מערכת החינוך המצוינת של פינלנד.
השבוע, אחת מהסטודנטיות, כתבה בפייסבוק של הקבוצה.
כי ערוץ 10 פרסם כתבה על מערכת החינוך בפינלנד.
קודם כל אני ממליצה מאוד לצפות בכתבה.
הכתבה פשוט מרתקת!
מערכת החינוך בישראל כל כך שונה מהמערכת החינוכית בפינלנד כמרחק מזרח ממערב.
החל ביחס לתלמיד וכלה בחומר הלימודי ובצורת הלימוד בישראל.
בפינלנד, השכילו להבין
כי גם לתלמידים צרכים משלהם.
ועל מנת להקנות ידע אין צורך בשפיכת ידע לתלמיד ואח"כ לבדוק לו את רמת הזכרון שלו .
אלא, ההיפך הוא הנכון.
נלמד את התלמיד מיומנויות וכלים שיאפשרו לו לגדול כבוגר משכיל, אשר יוכל להשתמש במיומנויות אלו כשיגדל.
ואז הלימוד יהיה יותר אפקטיבי.
הלימוד מתבצע בקבוצות קטנות, הלימוד הוא חוויתי, התלמיד מתנסה ובודק בצורה חוויתית את החומר .
המורה הוא כמנחה- עוזר.
יש אמון מלא בתלמיד.
והמדהים הוא- שהתלמידים שם לומדים כמעט כמחצית מהשעות של התלמידים בישראל
ויחד עם זאת- פינלנד מדורגת במקום הראשון במבחני פיזה.
ככה שזה רק מוכיח - כי הדרך היא החשובה ולא הכמות אלא האיכות.
צפיתי בכתבה מספר פעמים,והמתלאתי קנאה.
כמה היתי שמחה ללמד בביס שכזה
כמה היתי שמחה שילדיי ילמדו בבית ספר כזה.
באותו היום, נשלחה עוד הודעה בפיסבוק של הקבוצה -
אשר הפנתה אותנו לכתבה מרתקת לא פחות, אשר התפרסמה בעיתון הארץ.
הכתבה עוסקת בפער בין הנלמד בבתי הספר בישראל לבין מה שבאמת מעסיק ילדים שעות אחה"צ . גם כתבה זו מעניינת מאוד ושווה קריאה.
ואת המסקנות וההקשרים בין הנושאים שכתבתי אתן לכם לעשות.....
אבל המסקנה לגמרי לא בכיוון לרדת מהארץ.....
שלום ורד,
השבמחקשמי שרית בלקני, הגעתי לבלוג שלך במסגרת מטלת הבלוג בקורס "תקשוב ולמידה" של מר מתי אלפר. התחברתי מאוד לדברייך, אכן מעורר קנאה... גם אני צפיתי עם בעלי בכתבה על בתי"הס בפינלנד ונמלאנו קנאה בשל היחס האישי, התמיכה שמקבל כל תלמיד ותלמיד. המודעות והחשיבות לשילוב תלמידי החינוך המיוחד במערכת. ההתייחסות להוראה בכלל - בחירת המורים מקרב העשירון העליון. כל אלו יחד מובילים לעובדה שציינת כי האיכות היא החשובה ולא הכמות. שמחתי לקרוא ולאפשרות להצטרף ולתמוך בדברייך. בהצלחה בהמשך, שרית
היי ורד,
השבמחקשמי מיטל סגל ואני לומדת תואר שני במנהל במרכז ללימודים אקדמאיים באור - יהודה. במסגרת קורס התקשוב של ד"ר גילה קורץ התבקשנו לבחור מתוך רשימת בלוגים בלוג אחד, להכנס אליו, לקרוא ולהתייחס.
אני הסתכלתי בכמה בלוגים ובחרתי להתייחס לבלוג שלך. התחברתי לסיפור שלך שהרבה ילדים שלא למדו בביה"ס והיו מצטיינים הגיעו להישגים יפים בעתיד והתקדמו. גם אני חושבת שמערכת החינוך בישראל לא נותנת מענה לאותם ילדים על צרכים מיוחדים ולא באה לקראתם.
צפיתי בסרט על מערכת החינוך בפינלנד וקינאתי, התחברתי במיוחד למסקנות הסרט "פחות אדמיניסטרציה, פחות שעות לימוד ופחות מקצועות יאפשרו יותר זמן הוראה והשקעה בכל תלמיד".
נהניתי מכתיבתך בבלוג, תודה מיטל סגל
היי ורד,
השבמחקשמי סאוסן אני סטודנטת לתאור שני, במסגרת הקורס של תקשוב ולמידה התבקשתי לכנס לבלוג מסוים ולהגיב עליו . דפדפתי בכמה בלוגים , והתענינתי בכותרת של הבלוג שלך , כך שקראתי אותו עניין אותי יותר . משפט אחד משך אותי מבין היתר , " כי הדרך היא החשובה ללא הכמות " .אני בעד מה שנאמר , אך לצערינו אין יישום למשפט ואין הוא מתבטא .
נוסף לכך אני גם משתתפת בדיעה שלך לגבי הכתבה וגם אני התמלאתי קנאה , ואני כולי תקווה שזה יתגשם אצלינו .
בהצלחה רבה והמשך פורה
בברכה
סאוסן עואד
היי ורד,
השבמחקשמי מאיה דהרי ואני סטודנטית שנה א' ללימודי תואר שני "בניהול וארגון מערכות חינוך". במסגרת הקורס " תקשוב ולמידה" של ד"ר גילה קורץ נבקשנו לבחור בלוג ולהגיב עליו. קראתי את הפוסט שכתבת בנושא "מעורר קנאה" וגם אני מסכימה איתך שלגבי החינוך בפינלנד אין ספק שזה מעורר קנאה.
במקצועי אני גננת ואין ספק שהחינוך מתחיל מהגיל הקטן. כיום, ההורים מצפים שנכין את הילדים לכיתה א' - שהילדים ילמדו לקרוא ולכתוב עוד בגן הילדים. אני בתור מחנכת מנסה להסביר להם שילדים קודם כל צריכים להיות מוכנים רגשית, לדעת להקשיב לסיפור ולהבין על מה הסיפור מסופר, להיחשף למספרים ואותיות דרך הנעשה בגן ולא דרך דפי עבודה וברגע שהם יהיו מוכנים מבחינה רגשית הם יקלטו את הכל. אני רק בתחילת הדרך (4 שנים במערכת) ואני מאוד מקווה שאני אזכה לראות את השינוי במערכת החינוך.
שיהיה לך המון הצלחה בהמשך הדרך ואל תשכחי להאמין וליישם את מה שאת מאמינה בו.
ורד שלום וברכה!
השבמחקשמי שמחה ניומן, אני לומדת במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. נכנסתי לביקור בבלוג שלך על מנת לבצע משימה בקורס תקשוב. כשלמדתי לראשונה בקורס מהו בלוג הרושם הראשוני היה שזהו כמין יומן לתיעוד של מחשבות הגיגים וכו'.
למרבה הפתעתי,נהנתי מאד מהשיטוט בבלוג שלך, מצאתי בו עדכונים מעניינים ובעיקר נהנתי מהקישורים שצרפת מה שמאפשר לראות את הנושא מכלי ראשון. הנוסף נהנתי לקרוא את חוות דעתך האישית.
אני מורה למתמטיקה ומצאתי בין הכתבות שפירסמת אתר חינמי שמספק שיעורים בצורה ברורה ויכול לעזור מאד לתלמידים.
יישר כח!