ימים של תובנות ומחשבות עוברים עלי.
אני נתקלת בעבודתי עם ילדים שהעולם לא שפר עליהם (הגדרה עדינה...)
ילדים אשר הופנו לטיפול ע"י מיטב המטפלים
ילדים אשר לאחר טיפולים ארוכים ועמוקים,
מביעים משאלה שלכאורה נראית כל כך קטנה
אך היא בעצם כל כך גדולה-
שלצערינו אנחנו כהורים אינם מספיק מספקים להם.
והיא-
תשומת לב, הקשבה, אהבה, קבלת הילד כמות שהוא.
ילדים יעשו הכל כדי שנספק להם דבר חשוב זה.
הנתון הסטטיסטי הכי בולט במקום בו אני עובדת
כי ילדים יתומים לרוב לא יצטרכו טיפול ממושך,
כי לרוב הם מקבלים תמיכה וסיוע מבני המשפחה שנשארה.
אך מי שזקוק הכי הרבה מבחינה תמיכה טיפולית
הם ילדים מהורים שהגירושין לא נסגרו טוב-
ההורים כל כך עסוקים בעצמם ובמריבות שלהם ופחות בילד וברגשותיו.
או ילדים להורים קשי יום או להבדיל שעסוקים בקריירה שלהם
אך לא בגידול ילדיהם.
ולמה כל זה קשור לנושא התקשוב?
אני מסתכלת סביבי, בחברה "המתקדמת".
בה ילדים נמצאים שעות על גבי שעות על גבי המחשב
על "השקט התעשייתי" שיש להורים.
על הגלישה האינסופית ללא תכלית, הגלישה בפייסבוק שהילדים שעות נמצאים בו.
ועצוב לי.
עצוב לי שילדים מצאו תחליף קר ודומם מאשר בזמן איכות עם ההורים
אשר אין לו תחליף!!!!!
אשר במקום לעצור ולהגיד : "רגע!" בוא נעצור את הסחרחרת
לפני שיהיה מאוחר...
אנו ממשיכים במרוץ המטורף הזה.
אני לא אומרת כי אין מה לקחת מעולם התקשוב-
אני מאמינה שיש הרבה מה לקחת (לכן אני לומדת זאת)
אך יש לנתב, לבדוק ולתת לילדים (וגם לנו) להכנס במינון הנכון.
בתכנים הנכונים
ובעיקר בזמנים מועטים.
לאפשר לנו ולהם זמן איכות
של הרעפת אהבה, הקשבה ,נתינה.
דבר כל כך חשוב ששום פייסבוק לא יכול לספק....
הלואי ונשכיל לעשות זאת.....
תודה לדר' שרה שדה שהפנת אותנו לצפות בכתבה על ילדי הגוגל- הנה הלינק לצפיה.
מעורר מחשבה...
לצפייה בכתבה מחדשות של ערוץ 10- ילדי הגוגל
אני נתקלת בעבודתי עם ילדים שהעולם לא שפר עליהם (הגדרה עדינה...)
ילדים אשר הופנו לטיפול ע"י מיטב המטפלים
ילדים אשר לאחר טיפולים ארוכים ועמוקים,
מביעים משאלה שלכאורה נראית כל כך קטנה
אך היא בעצם כל כך גדולה-
שלצערינו אנחנו כהורים אינם מספיק מספקים להם.
והיא-
תשומת לב, הקשבה, אהבה, קבלת הילד כמות שהוא.
ילדים יעשו הכל כדי שנספק להם דבר חשוב זה.
הנתון הסטטיסטי הכי בולט במקום בו אני עובדת
כי ילדים יתומים לרוב לא יצטרכו טיפול ממושך,
כי לרוב הם מקבלים תמיכה וסיוע מבני המשפחה שנשארה.
אך מי שזקוק הכי הרבה מבחינה תמיכה טיפולית
הם ילדים מהורים שהגירושין לא נסגרו טוב-
ההורים כל כך עסוקים בעצמם ובמריבות שלהם ופחות בילד וברגשותיו.
או ילדים להורים קשי יום או להבדיל שעסוקים בקריירה שלהם
אך לא בגידול ילדיהם.
ולמה כל זה קשור לנושא התקשוב?
אני מסתכלת סביבי, בחברה "המתקדמת".
בה ילדים נמצאים שעות על גבי שעות על גבי המחשב
על "השקט התעשייתי" שיש להורים.
על הגלישה האינסופית ללא תכלית, הגלישה בפייסבוק שהילדים שעות נמצאים בו.
ועצוב לי.
עצוב לי שילדים מצאו תחליף קר ודומם מאשר בזמן איכות עם ההורים
אשר אין לו תחליף!!!!!
אשר במקום לעצור ולהגיד : "רגע!" בוא נעצור את הסחרחרת
לפני שיהיה מאוחר...
אנו ממשיכים במרוץ המטורף הזה.
אני לא אומרת כי אין מה לקחת מעולם התקשוב-
אני מאמינה שיש הרבה מה לקחת (לכן אני לומדת זאת)
אך יש לנתב, לבדוק ולתת לילדים (וגם לנו) להכנס במינון הנכון.
בתכנים הנכונים
ובעיקר בזמנים מועטים.
לאפשר לנו ולהם זמן איכות
של הרעפת אהבה, הקשבה ,נתינה.
דבר כל כך חשוב ששום פייסבוק לא יכול לספק....
הלואי ונשכיל לעשות זאת.....
תודה לדר' שרה שדה שהפנת אותנו לצפות בכתבה על ילדי הגוגל- הנה הלינק לצפיה.
מעורר מחשבה...
לצפייה בכתבה מחדשות של ערוץ 10- ילדי הגוגל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה